הגענו למקום שבו אנחנו לא שולטים בשפה, אבל היה לנו צוות, ישראלי-מקומי, נהדר שעזר בכל מה שהיה צריך. הדרך הלוך וחזור, ובין הנסיעות לבית הקברות לוותה בהיכרות עם כל אחד ואחת מחברי המשלחת. היינו קבוצה קטנה אך איכותית. בבית הקברות חפרנו מצבות שהתכסו בעפר וטחב במשך השנים, גילינו מצבות שנשמרו במצב מעולה וכאלה שלא היה אפשר לקרוא מה כתוב בהם. אבל זה לא…

ככה זה קרוב למה שאני מרגיש כשאני בא למשלחת התיעוד.

זו הפעם רביעית בשש השנים האחרונות. אין לי הסבר לעצמי מה בדיוק גורם לי לחזור שוב ושוב.

האם זו החבורה שהיתה חיה בבוצאץ' או בכל כפר אחר שנותנת לי פתח לתקופה הקסומה והאפלה…

בתיעוד של מצבות המתים - נגעתי בחיים.
בחיים מלאים שהיו בעבר, דרך מילים וציורים על אבן - מה שנותר.
ומשהו בחיים שלי נינגע.
מתוודע להיסטוריה, למרחבים, לסיפורים שפועלים בי ועליי. חלקים נרחבים בתודעתי היהודית נולדו והתעצבו כאן. מאות שנים של חיים מלאים, מגוונים, משומרים ומשתנים, שעדיין פועמים בעורקיי.
מקבל פרספקטיבה, שנעשית מאוד מוחשית כשמנסה לפענח מילים חקוקות שעברו ארבע מאות חורפים…