הגעתי למשלחת, בעקבות קורס שנכחתי בו במכללה בה אני לומדת, מכללת הרצוג. מה שמשך אותי, היה ההתעניינות בהיסטוריה של העם שלי. רציתי לדעת יותר על השורשים שלי, מהיכן הגעתי. במסגרת הקורס למדנו על יהדות גליציה. ובפועל, בשטח כיום, אוקראינה, מדינה שעברה מספר לא מועט של שלטונות וגבולות. במהלך השבועיים, חוויתי הרבה. הן בידיים בעבודה פיזית, והן במחשבה, בעבודה רוחנית…

במשך שבועיים שהיתי באוקראינה כחלק ממשלחת המתעדת בתי קברות יהודיים. הייתה חוויה מיוחדת. לא קל להיכנס לבית קברות עזוב, שהרבה פעמים גם מושחת ומוזנח. כחלק מהעבודה מגלים הרבה על העם שלנו, על היחס לגברים ונשים בקהילה, על שימוש בניסוח אופייני בחקיקה על המצבהועל מה שהקהילה העלתה על ראש שמחתה. קיננה בי שמחה עצומה על עובדת…

בחודשי הקיץ של שנת תשעט נסעתי להרפתקאה במחוזות המערביים של אוקראינה. הרפתקאה זו הייתה עבורי מאורע מופלא ומחונן, מעשיר ומחבר. אסביר את דברי ואתייחס לשני מוקדים, המפגש עם המתים והמפגש עם החיים:

המפגש עם המתים, העבודה בבתי הקברות, הפיחה בי תחושות של געגוע לעולם העתיק והטהור של מחוזות אלה…

איסוף חוויות, תחושות ומסקנות רגע לפני שחוזרים ארצה בתום שבועיים עמוסים, מרתקים ומלמדים, הוא דבר לא פשוט. רגע של איסוף עצמי, עיבוד ומחשבה על מה שעברתי מובילים אותי לעיכול החוויה והלמידה ממנה על ההיסטוריה של העם היהודי באזור זה, ועל ההווה שלו בארץ ישראל הקדושה לה קיווינו זמן רב.

…

את הצטרפותי למשלחת לא צריך לתלות באיזושהי אידיאולוגיה מוצקה או עניין אישי גדול בפעילותה, אלא שנחשפתי מתישהו בתחילת השנה לפרסום באימייל שקרא להצטרף לקבוצה שמתגבשת ואמרתי לעצמי: 'וואלה, נשמע נחמד! למה לא?". לא שיערתי לעצמי שאעבור במהלך השבועיים הללו משהו מעבר לכיף שבחוויה. אלא שבכתבי שורות אלו, על המטוס חזרה ארצה, פתאום מתגלה לי בשקט בשקט אמת מסוג אחר- שאישיותי עברה כברת…