הביקור במשרדי הכולל ובארכיונו היה מרגש. חדרי המשרד הקדמיים פתחו לנו צוהר להווה של הכולל ולפעילותו הענפה בימינו. ה'חלוקה' הפעילה של הכולל יכולה בהחלט לשמש בבואה ל'חלוקות' שאפיינו את הישוב הישן. אולם הביקור בחדר הפנימי – הארכיון – היה מרתק במיוחד.
גליציה, חבל ארץ במזרח אירופה, היתה לביתם של מאות אלפי יהודים לאורך מאות השנים האחרונות. החל מראשית המאה העשרים, אנו עדים לירידה בכמותו ובכוחו של המרכז היהודי הזה. העליות לארץ וההגירות למערב מחד, מלחמת העולם הראשונה ואחר כך השואה האיומה מאידך, סתמו את הגולל על עולם עשיר זה. גליציה היהודית, אחד הריכוזים היהודיים הגדולים, היתה למשהו שאיננו עוד.
רשמי סיור שערך המכון בחודש אלול תשע"ט בכולל גליציה שבמאה שערים ובחצר גליציה שבעיר העתיקה בירושלים
הצגתם של כל מיני בעלי מומים שונים ומשונים, מפלצות אדם, המוצגים כפלאי תבל, היא מסמניה של תרבות הירידים האירופיים. תופעה זו משתקפת גם בספרות הרבנית בת התקופה.
"נראה לי דאיסור גמור לכולי עלמא לילך לאותן יריד טעותם כגון במדינות הללו זעמינ"א" - על נסיונו של המהרש"ל להגביל את נסיעות הסוחרים היהודיים לירידים
תהלוכות של שמחה מקובלות היו בעולם האירופי (בתחילה - באיטליה ומשם למזרח אירופה ואירופה כולה), כחיקוי לקרנבלים הרומיים העתיקים. צורת שמחה זו חדרה אל החברה היהודית, ואנו מוצאים את הקהילה היהודית בפראג חוגגת בשלש תהלוכות שמחה שכאלה במהלך המאות הי"ז - י"ח.
הקרנבל הונציאני, על מחזותיו, על דמויותיו ועל האוירה הצבעונית שבו, חדר לתוך המרחב היהודי בצורות שונות. אחת מן הצורות האלה, הן חגיגות חג הפורים - חג של "ונהפוך הוא" - שהתאים לשמש ככלי לקליטת אותה תרבות של התפרקות הממסד החברתי והיפוך הסדרים והמעמדות. הבלוג עוסק בשאלת היתר ההתחפשות ומחלוקות התנאים בהקשרה.
נוסח התפילה לא זכה למסירה מקובלת יחידנית, מדויקת ומדוקדקת, מה שהביא בהכרח לעצמאות רבה יחסית בהתפצלות המסורת בין עדה לעדה, ובהבדלי הנוסח בין סידור למשנהו.
נוסח התפילה במשנתו של בעל ה'אשל אברהם' מבוטשאטש: עמדתו העקרונית בדבר הוספות על הנוסח, וצורת ההפעלה שלה.
ביום ראשון, כ"ה לחודש תשרי, נערך במרכז זלמן שזר שבירושלים כנס לציון מאה וחמישים שנה לפטירתו של אחת הדמויות הבולטות בין משכילי גליציה, שלמה יהודה רפפורט (=שי"ר), הידוע גם