'אני חוזרת לעבר ללקט גחליליות' (הלחם של גחלת ולילה)

ככה זה קרוב למה שאני מרגיש כשאני בא למשלחת התיעוד.

זו הפעם רביעית בשש השנים האחרונות. אין לי הסבר לעצמי מה בדיוק גורם לי לחזור שוב ושוב.

האם זו החבורה שהיתה חיה בבוצאץ' או בכל כפר אחר שנותנת לי פתח לתקופה הקסומה והאפלה כאחת?

האם זו החבורה שאיתה אני עובד שמלאה בקסם למרות השינויים?

האם זו ההזדמנות שלי לחופשה?  האם זה הסיפוק שבעשייה?

ואולי כל זה ביחד ואולי לא. בכל אופן מרגיש בר מזל שהתוודעתי לפרוייקט הזה ומשנה לשנה משתדל   לתת פתח לעוד חברים להשתתף.  

אחרי הכל זה דורש – יומיום של עבודה פיזית, מלכלכת את הבגדים ואת הלבושים אבל  מאירה את הפנים  -  פנים של העובד בה וברגעי חסד את הפנים שמאחורי הכיתוב שלרוב רק  רומז -  

איש ישר ואישה צנועה צדיק יסוד והילולים בשיעורים  לימוד תורה וקמח לעני ערבי שבתות וימי חולין.

אלו היו הסבים והסבתות של מי שימצא את מותו בבורות ההריגה באיזור בית הקברות, להם לא נותר שם.

מצאנו קצת זמן גם להכיר את המרחב מסביב, לבדוק אם ברחובות נשאר שריד וריח למה שהיה.

בבית של שי עגנון (?) הריח של החלב והקפה מגיעים עד לפסל החדש שלו מעל הנחל.

אולי כל מה שייישאר זה 6 דק בשוק של בוצאץ' כשייגש איש לד"ר בוריס חיימוביץ וישאל האם זה נכון

שבלוח  השנה היהודי יש 13 חודשים? יהודי בוצאץ נרצחו בשואה בידי הנאצים ועוזריהם המסורים, קיר

 בית  הכנסת - השריד האחרון נהרס בשנים האחרונות לטובת אפרסקים בשלים, ומה שמעניין

את אותו הלך זה הלוח השנה היהודי ומס' חודשיו (אל דאגה, הוא קיבל תשובה מפורטת)

כשהנהג שאל עוברי אורח איפה בית הקברות היהודי  חלקם לא ידעו. חלקם ידעו.

ת.נ.צ.ב.ה

 

 

רפאל נפתלי
מכללת הרצוג
Refael