קשר חיי

בקיץ האחרון זכיתי להשתתף במשלחת לתיעוד בית הקברות היהודי בבוצ'אץ'. דרך העבודה הפיזית; השפשופים, הנקיונות והפיענוחים של כתובות המצבות הרגשתי שאני נקשרת לקהילה המקומית. היו מצבות גבוהות, נמוכות, שלמות, שבורות, זקופות, הפוכות, מצבות מפוארות בעלות כיתוב מפורט המתארות את הנפטר ואת סיפור חייו, והיו שציינו שם ותאריך פטירה בלבד. אבל כל מצבה סיפרה סיפור. היו גם מצבות שהיו קבורות מתחת לכרית דשא, שהרבה מהן היה אפשר לפספס בקלות. להרים את הדשא, לגלות את המצבה ולתעד אותה גרמה לי להרגיש שהנה, עשיתי חסד עם עוד נפטר אחד, שמי יודע אם אי פעם יגיע שוב מישהו לפקוד את קברו?

אחד הרגעים הכי מרגשים עבורי במהלך המשלחת היה הרגע שאמרנו פרקי תהלים לעליית נשמה אחד מנפטרי העיירה. זכינו להיתקל ב-3 מצבות בתאריכי היארצייט שלהם, תיים מהן אחת ליד השניה ממש. אחד הנפטרים האלה היה איש זקן וערירי. האם חשב אי פעם שיבוא מישהו לפקוד את הקבר שלו בתאריך פטירתו? אני מניחה שלא. אבל אנחנו היינו שם והתפללנו עליו. זאת היתה חוויה מאוד חזקה בשבילי.

בנוסף לעבודה בבית הקברות הספקנו לחוות עוד הרבה חוויות שכנראה לא היינו חווים בשום מסגרת אחרת. טיילנו בהרים היפים ונסענו לעיר צ'רנוביץ, שם ביקרנו בבית הקברות היהודי, בשני בתי כנסת, במוזיאון היהדות ולמדנו על החיים היהודיים באיזור. במשך השבועיים, ובעיקר בשבתות, זכינו להתארח בבית חב"ד של איבנו פרנקיבסק/ סטניסלבוב, להתפלל בבית הכנסת, להתארח ע"י  הרב היקר, שהדהים אותנו עם הסיור שהוא העביר לנו בעיר בשבת והראה לנו בדיוק איפה גרו יהודים והיכן היו פעם בתי כנסת, בתי מדרש וחצרות של רבנים גדולים. בחלק מהכניסות עוד אפשר לראות סימנים שפעם היתה מזוזה על המשקוף! פגשנו את היהודים המקומיים וגם צאצאים של יהודי העיר בעבר שבאו ללמוד על עיר הולדת הוריהם. המפגשים האלה חיזקו אותנו והבהירו לנו שהעבודה שעשינו מחזקת את הקשר שלנו להסטוריה הכל כך מיוחדת שלנו.

בעקבות המשלחת התחלתי להתעמק יותר ביהדות גליציה ובוקובינה, ואני מקווה להמשיך ללמוד את ההסטוריה הענפה הזו. אולי אפילו אזכה לצאת לעוד מסע כזה. אין ספק שזו היתה חויה מאוד מיוחדת ומחזקת.

יעל פסין
תלמידת מכללת הרצוג
Yael