"ומצפים לישועה" - לנפתוליו של נוסח תפילה חסידי//דוד הורביץ

נוסח התפילה לא זכה למסירה מקובלת יחידנית, מדויקת ומדוקדקת, מה שהביא בהכרח לעצמאות רבה יחסית בהתפצלות המסורת בין עדה לעדה, ובהבדלי הנוסח בין סידור למשנהו.

בקרב תנועת החסידות נתהווה במשך השנים מבנה סידור מחודש, אשר אינו משתווה לא לסידורים אשכנזיים קודמים, ולא לסידורים ספרדיים קודמים. ההסבר הבסיסי לכך הוא בעקבות תהליך יצירת כתיבת והדפסת סידורי האר"י, כי סידורי האר"י הראשונים שסודרו היו על בסיס נוסח הספרדים, ומשהתפשטה סידורי האר"י למחוזות אשכנזיים סודרו כוונות האר"י על בסיס סידורי נוסח אשכנז, וממעשה מרכבה זו נוצרה נוסח תפילה חדש אשר אומץ ע"י מקהלות החסידים. 

ביריעה שלפנינו נתמקד בשינוי מסוים וספציפי שחדר אל נוסח ספרד החדש (להלן: נוסח ספרד). והוא, בברכת 'את צמח דוד', בו נוספו, בחלק גדול של סידורי ספרד, לפני חתימת הברכה התיבות: 'ומצפים לישועה', ויש נוסח נדפס 'ומצפים תמיד לישועה', או 'ומצפים לך לישועה'.

להופעה זו נמסרו הסברים כי מילים אלו נוספו בעקבות הוראת האר"י לכוון בברכה זו על הציפייה לישועה, המעבר מסידור האר"י מכתב יד לדפוס והכנסת תיבות אלו במוסגר ובמוקטן בתוך הנוסח כהוראה לכוונה, הוביל לאי בהירות והכללתו בתוך הנוסח. הסבר מקביל, יתכן ואף משלים, כי הוא בא מנוהג הספרדים, שבא כנראה גם הוא בעקבות הוראת האר"י, לומר בקול רם תיבות אלו כ'קריאות ביניים' בעת חזרת הש"ץ.

מתפללי ומדפיסי נוסח ספרד הינם למעשה חסידים. מביניהם היו כמה שעמדו על חדשנותם של תיבות אלו והשמיטום מנוסח התפילה, לעומת חלקם הגדול שהמעיט יחסית לעסוק בחקר השתלשלות נוסח התפילה, ונטה על שימור וקידוש נוסח תפילת אביו אבי אביו, רבו ורב רבו.

בסיס נוסח זה של 'ומצפה לישועה' מבוסס על כוונת האר"י שהזהיר לכיון בברכה זו על הצפייה לישועה, על פי דברי הגמרא בשבת (לא, ב): אמר רבא בשעה שמכניסין אדם לדין אומרים לו נשאת ונתת באמונה קבעת עתים לתורה עסקת בפריה ורביה צפית לישועה פלפלת בחכמה הבנת דבר מתוך דבר ואפילו הכי אי יראת ה' היא אוצרו אין אי לא לא.

ההופעה הראשונה הידועה של התיבות 'ומצפים לישועה' כחלק מגוף נוסח ברכת 'את צמח דוד' היא בסידור האר"י זאלקאווא תקמ"א, בו נדפס הוספה זו בתפילת שחרית בלבד.

לאחר הדפסת סידור האר"י בזאלקאווא תקמ"א הודפסו בתקופה שלאחריה שלשה סידורי האר"י, שלשתם נתחברו ע"י מחברים בזיקה הדוקה לתנועת החסידות והם השפיעו במידה מסוימת על נוסח החסידים – נוסח ספרד שנוצר בזמן ההוא: א. סידור ר' אשר מרגליות - לעמבערג תקמ"ח; ב. סידור ר' שבתי מראשקוב - קאריץ תקנ"ז; ג. סידור ר' קאפיל 'קול יעקב' – קאריץ תקנ"ד; סלאוויטא תקס"ד. בסידור ר' אשר נמצא נוסחת ומצפים לישועה, ורק בתפילת שחרית, וכפי הנראה הודפס נוסח התפילה ע"פ סידור תקמ"א, והיא הניצן הראשון להתפשטות הנוסח.

בסידור ר' קאפיל נדפס נוסח התפילה רובו כנוסח אשכנז, לעומת סידור ר' שבתי שנמשך יותר בנוסח התפילה ע"פ נוסח האר"י, בשניהם לא הוזכר כלל נוסח 'ומצפים לישועה'.

הגה"ק רבי אברהם דוד מבוטשאטש, תלמיד בעל צמח ד' לצבי ורב בבוטשאטש  (תקל"א – תר"א), התעסק הרבה בבירורי הלכה במנהגי החסידות. בספרו אשל אברהם התעסק רבות בבירור נוסח התפילה, ואלו דבריו:

"שמעתי בשם מו"ח נ"י [ר' צבי הירש ב"ר יעקב קרא, נ' תקע"ד], שתיבות ומצפים לישועה שמוסיפין בקצת נוסחאות אין לאומרו, כי רק מצד הרשום בשם האר"י ז"ל לכוון לצפות לישועה כמו שאמרו חז"ל צפית לישועה כו' על ידי זה נזדקר להדפוס לשון הנ"ל בנוסח הברכה. ועד כה הייתי רגיל לומר תיבות הללו, כיון שכ"ה בקצת סידורים נדפס, ונקטינין כללא שלהרבות בנוסחאות עדיף, וכמ"ש במקו"ר [במקומות רבים], ולא שייך בזה חשש גרעון על ידי תוספת זה. וכבר אפשר ליישב גם היתורא דלישנא שנראה כאלו אמר בכפילא, כי לשון קווי רק על הלב, ולשון מצפה היא בבחינת עינים, והוא בבחינת עיני השכל, ועוד חילוקים רבים.

ועכשיו הדרנא בי, ואראה אי"ה בל"נ להרגיל א"ע שלא לאומרו רק בהרהור הלב לבד, אי"ה אם אהיה נזכר, כי ראיתי במהורד"א ז"ל ואין שם נוסח זה, וכן במשנת חסידים מבואר גם כן שהוא רק כוונה בלב ולא לאמרו בפה, והוא היה נאמן בכל בית כתבי האר"י ז"ל, והוא אחרון קרוב לדורינו, ובסי' האר"י ז"ל דפוס לבוב רק בשחרית הדפיסו נוסח זה בהברכה, ואח"כ במנחה ערבית לא נדפסו תיבות אלו. ובסי' מנהג ספרד שנדפסו בלבוב בקרוב הדפיסו בהברכה, מצד שראו כן בסי' האר"י ז"ל ד' לבוב בשחרית כנ"ל. והרי בדפוס ההיא גופיה אדייה לגזוזיה במנחה וערבית וכנ"ל, ולזאת אין לאומרו רק בהרהור."

אחריו עמדו עוד רבים שעסק בחקר נוסח התפילה החסידי, גם הם שללו כל אחד בדרכו נוסח זה. בהם: רבי יצחק אייזיק מקאמרנא (תקס"ו – תרל"ד), בספרו 'שלחן הטהור'; רבי שמריה שמעריל ב"ר יעקב אב"ד הרימלוב בספרו 'עיון תפילה'; רבי אברהם דוד לאוואוט בספרו 'שער הכולל'; רבי ישראל חיים פרידמן אב"ד ראחוב; רבי חיים אלעזר שפירא אב"ד מונקאטש (תרל"ב – תרצ"ז).

דברי כולם משלימים אלו את אלו, נסכם את הדברים ונרחיב בהם. ראשית, הם מוכיחים כי תיבות אלו נוספו בשלב מאוחר, מכך שלא נמצא להם עדות מוקדמת בכל סידורי הספרדים והאשכנזים, בסידורים קדמונים של רס"ג ומחזור ויטרי, ובספרי כלבו ואבודרהם. על כך ניתן להוסיף כי גם אחר חשיפת עשרות כתבי יד עם קטעי תפילה בגניזת קהיר לא נמצא בהם נוסחא זו. 

רח"א ממונקאטש מטעים גם את אי נכונותם של תיבות אלו, מחשבון מנין התיבות, כי בברכה זו נמנו ע"י מוני התיבות כ' תיבות, ובהוספת שתי תיבות אלו מתקלקל החשבון.

ניתן להוסיף עוד ולהוכיח על הטעות של נוסח זה, מתחביר וסגנון המשפט. לתחביר נכון של המשפט, כמשקל המשך ל'כי לישועתך קוינו כל היום', מתאימה היתה הצורה של 'וציפינו לישועה' בלשון עבר ובגוף ראשון, ולא 'ומצפים לישועה' בלשון הוה ובגוף נסתר. גם סגנון המשפט מצביע על זרותם של תיבות אלו, אכן כפל הענין של קיווי וציפייה ניתן להסבר, אך המשפט הכפול, המנסח במילים שונות את הייחול לבד, והישועה נותרת באותו הצורה, אינה מקובלת. נוסח: 'כי לישועתך קוינו וציפינו כל היום' היתה עונה על נקודות אלו.

הם מצביעים על הבסיס ממנה צמח נוסח זה: כוונת האר"י שהזהיר לכוין בברכה זו על הצפיה לישועה. ויחד עם זאת, עובדא זו עצמה היא גופא ראיה מרכזית שאין תיבות אלו מן הנוסח, כי בכל כתבי האר"י וסידורי האר"י שהעתיקו זאת, מסרו זאת אכן בתור כוונה בעת ברכה זו, ולא כתוספת נוסח לברכה.

בחקר ביבליוגרפי הם מצביעים על ההופעה הראשונה של נוסח זה: סידור האר"י דפוס זאלקאווא. סידור זה היא סידור האר"י הנדפס לראשונה בשנת תקמ"א, שם אכן מופיע בתפילת העמידה של שחרית (דף ע' ע"ב), בתוך נוסח הברכה בצורה ובגופן שוה לכל הברכה, התיבות 'ומצפים לישועה'. שמא ניתן לתלות נוסחא זו ביוצר וכותב סידור זה אשר חידשה מדעתו או שמא גירסא ישנה נזדמנה לו, ברם מתוך סידור זה עצמו ניתן להוכיח כי אין כאן נוסח חדש, והיא אך 'טעות המדפיס'. כי בסידור זה עצמו בתפילת ערבית (הנדפסת בתחילת הסידור) ובתפילת מנחה אין זכר לנוסח חדש זה. חדא ועוד קאמר, כי גם בתפילת שחרית, מקום בו נדפסה הוספה זו, מופיעה הכוונה בצד הברכה, ובה נאמר: "תכוין שאתה מן המקוים לישועתו ית', כי שואלים האדם אחר מותו צפית לישועה", כוונא קאמר ולא אמירה. הרי שאין כאן כי אם טעות המדפיס ומסדר האותיות.

הגורם לטעות זו, כותבים כולם, היא סיבה טכנית. מובנה הבסיסי של הסבר זה הינה כי טקסט מתוך ההגהות עם הכוונות שאינו מגוף נוסח התפילה הובן בטעות ע"י המדפיס כחלק מה'פנים' ונדפסו על ידו בנוסח הפנים, למצער ניתן לומר כי המדפיס הבין את ההגהה בחוץ כהוראה לתיקון נוסח הטקסט של הפנים, והוא אכן 'תיקן' והשלים את הנוסח. בעיון בכתבי היד של סידורי האר"י ניתן להבין את הרקע לטעות. בכתבי היד של הסידור נכתבו הכוונות בצורות שונות של הגהות וחלונות מצדדים שונים של הפנים בלי סדר וחלוקה ברורים, ואף כחלק מגוף הנוסח רק באותיות שונות ומוקטנות ובכתב אחר, מה שנותן פתח להבין אכן את המציאות המתוארת שגרמה לטעות זו.

אך ביאור זה עדיין אינו מספק את מלוא ההסבר, ועדיין ההבנה חסרה במעבר מהכוונה אל תוך נוסח התפילה. וכדרך שהראנו למעלה מן הניסוח על אי התאמתה לנוסח הברכה, כך ניסוח זה עצמו מפריע לראותו כהוראה לכוונה. כוונות האר"י שמסביב הסידור אכן לא היו מנוסחות בלשון מחייבת וקבועה, ועשרות כתבי היד ואף הדפוסים של סידורי האר"י שונים זו מזו בהרחבת והוספת דברים, אך מכל מקום ניתן להבחין בטיפוסים מובנים של שלשלות מסירה ממסדרים שונים, והכוונות לא היו מנוסחות באופן עצמאי לגמרי של מסדר ומעתיק הסידור. ניסוח כה קצר של כוונת אר"י זו, בלשון מתומצת: 'ומצפים לישועה', או בדומה לה לא נמצאת בכתבי היד. אך אין המעיק קיצור הלשון בלבד, רק במיוחד משקלה, כוונת האר"י זו שהינה הוראה, מנוסחת בשאר הסידורים בלשון ציווי והוראה, אם בלשון ציווי לנוכח: 'תכוין', או ציווי לנסתר: 'יכוין'; או בצורה סתמית: 'צריך לכוין'. בצורה הכי מקוצרת ניתן היה לקבל נוסח: 'תצפה לישועה', 'יצפה לישועה' או בלשון רבים: 'תצפו לישועה', אך לשון 'ומצפים לישועה' לא ניתנת להתפרש כהוראת כוונה, ומובנה היא כציון עובדה כי אנו מצפים לישועה.

השלמת ההסבר נראית, כי בעקבות הוראת האר"י, באו תיבות אלו בתוך הטקסט של נוסח הברכה בצורה מובחנת מנוסח הנאמר. דהיינו המה לא תיבות הנאמרות בפה, אך גם לא כהוראת כוונה, רק המה כ'אותיות המחשבה'. תיבות אלו באים להקל על המתפלל ולתת בפירוט לפניו את אותיות המחשבה בהם יעמוד ויתבונן, שבעת [או אחר] אמירת התיבות 'כי לישועתך קוינו כל היום' יכוין ויחשוב בליבו 'אני מצפה לישועה'.

הנוסח האופטימלי לכך היה אכן אמור להיות: "אני מצפה לישועה", אך מסדר הסידור בחר בניסוח שישתלב, על אף שאינו נאמר, עם נוסח הברכה והתיבות שלפניה. כהמשך למשפט שלפניה הנאמרת בלשון רבים: 'כי לישועתך קוינו כל היום', הוסיף "ו" הקישור, וניסחה בלשון רבים: 'מצפים לישועה', שבחיבור לתיבות הנאמרות לפני כן מתפרשת: "ואנו מצפים לישועה".

השתלשלות שונה בהסבר הטעות שגרמה להוספת שתי תיבות אלו בנוסח התפילה נמסר בשם הצדיק רבי חיים הלברשטאם מצאנז זי"ע. הבסיס לטעות כהסבר הקודם מבוססת אף היא על כוונת האר"י שהזהיר לכוין בברכה זו על הציפייה לישועה, אך מנהג נאה של בני עדות המזרח שנהגו להרים הקול בעת חזרת הש"ץ התפילה, כמענה לתיבות הנאמרות ע"י החזן, היא שגרמה לטעות. בעקבות הוראת האר"י היו 'הקהל' (בליקוטי מהרי"ח), או 'הנערים המשוררים' (בחמשה מאמרות) מרימים קולם בברכת את צמח דוד, בעת אמירת הש"ץ 'כי לישועתך קוינו כל היום' ועונים: "ומצפים לישועה". בליקוטי מהרי"ח מוסר אף כי כן נהגו כבר 'בזמן האריז"ל'. ההסבר מסביר את הרקע להתפתחות הטעות, וניתן לטוות את התהליך ההגיוני שנוספו תיבות אלו בכתבי היד של סידורים כהוראה לאמירת הציבור עד שנתחב בטעות לנוסח התפילה.

לעומת אותם ששללו נחרצות נוסחא זו, ישנם שנקטו שיטה אמצעית בשאלה זו, לא דחו אמירת הנוסח בשתי ידים ונתנו לה מקום באופנים מסוימים.

על הגה"ק מצאנז מצאנו ג"כ עדות שעל אף שהיה מודע שתיבות אלו נוספו בשלב מאוחר סמוך לזמנו לתוך סידורי התפילה, מכל מקום אמרם לפרקים. כך היא עדותו של נכדו רבי צבי הירש הלברשטאם אב"ד רודניק [תר"י – תרע"ח] על זקינו הדברי חיים מצאנז, שלאחר שנוכח בעת שהסביר את השתלשלות הטעות ואף גער בחזן שגרס תיבות אלו, הרי 'לא עברו ימים מועטים, כשניגש זקינו הקדוש לעבור לפני התיבה במנחה של ערב שבת, ובחזרת הש"ץ של מנחה אמר הוא בעצמו את התיבות ומצפים לישועה'.

כאמור, למרות ההוכחות הברורות על חדשנותם של תיבות אלו, תיבות אלו נאמרות עדיין בפיות מרבית שלומי אמוני ישראל המתפללים בנוסח ספרד.

 יהא ההסבר מה שיהיה, ואף אם בטעות יסוד נוסחה, אך רבות השנים שתיבות אלו נדפסו במאות הוצאות סידורים נותנת לה מקום של כבוד, והגייתה בפיות רבבות מישראל הקדישתם והיכשרתם לבל תוכל להתבטל בטענות נכונות ככל שיהיו.

צילום מתוך סידור הבעש"ט שבספריית חב"ד. ללא הנוסח 'ומצפים לישועה'סידור המגיד

למעלה: צילומי סידורי האר"י שהיו ברשותם של הבעש"ט ושל הרה"ק המגיד ממעזריטשט. ללא הנוסח 'ומצפים לישועה'