על שלש תהלוכות בקהילת פראג // מנחם מענדל רוזנפלד

 תהלוכות של שמחה מקובלות היו בעולם האירופי (בתחילה - באיטליה ומשם למזרח אירופה ואירופה כולה), כחיקוי לקרנבלים הרומיים העתיקים. צורת שמחה זו חדרה אל החברה היהודית, ואנו מוצאים את הקהילה היהודית בפראג חוגגת בשלש תהלוכות שמחה שכאלה במהלך המאות הי"ז - י"ח.

הראשונה שבהן, שהמידע לגביה פחות, נערכה בשנת 1678, ותמונתה מופיעה בארכיון "בצלאל" שבירושלים. מתואר ש"שלש שורות מחצצרים ומתופפים, ובכל אחת מהן חמישה אנשים, שלושה מחצצרים רכובים על סוסים, ארבע תזמורות בנות שלשה מנגנים, צימבאל (=מצילתיים) אחד ושתי כינורות, צימבאל פסנתר ושתי כינורות, עוגב וכמה מנגנים על ידו, מקהלת חזנים ומשוררים שרים a capella, ושתי מקהלות נוספות שרות בליווי עוגב".  

 

***

אבל בעוד שבאשר לתהלוכה זו המידע שבידינו מועט, ידוע לנו יותר על התהלוכה השניה, שנערכה ב - 17 במאי 1716[1] (כ"ה אייר ה'תע"ו). היה זה כאשר הקהילה ביקשה לחגוג את שמחת הולדתו של הארכידוכס ליאופולד[2]. התהלוכה תועדה על גבי תחריט נחושת, ומשם נעתקה לספר "מוזרויות היהודים" של החוקר האנטישמי יוהן שודט. הרי היא לפנינו:

תהלוכה 2

ניתן להבחין כאן ביהודים הצועדים בסך משער העיר, מסודרים על פי הגילדות להן השתייכו. דוגמא לדבר הם שני הצועדים בימין התמונה וסכינים בידיהם, אלה הם הגלבים. לפניהם בצעדה שניים אחרים, הנושאים בידיהם שלט עם הכיתוב doctor, המעיד אף הוא על משלח ידם. קבוצה אחרת של צועדים ומפתחות בידם, ואחרים - עם חצוצרות בפיהם.   

כדי להרבות את השמחה, הופיעו מנגנים וחזנים. כך מתאר יוהאן שודט בספרו הנ"ל: "ניגנה תזמורת מנגנים יהודים, לבושים בגדים ספרדים בצבע צהוב ושחור, בעלי פאות מסולסלות, מהם אחד נושא על שכמו נער מנגן בכינור, ואילו יצחק באס שר את האריה שחיבר בקול טנור עז, והשאר ליווהו בכלי נגינה... אחריהם השמיעו קולם משוררי בית הכנסת... ושרו מזמורי תהילים ס"א וי"ב[3]".

מוטיבים אחרים בתהלוכה, נועדו להוסיף צבעוניות לתהלוכה וחיוך על פני הצופים. זהו תפקידם של דמויות שונות בתהלוכה. אפשר למנות, בהקשר זה, את הפרש המחופש לארנב (או בעל חיים דומה), את נושאי הדגל (שעליו הכיתוב בעל האותיות המשונות 'דגל') שבראשו יושב מאן דהו (גמד?), את הברווזים ששולבו בתהלוכה ועוד. את התהלוכה גם ליוו תותחים (אחד בצד השמאלי התחתון של התמונה, ואחר - בצידה הימני) שירו מטחים להגברת השמחה והעוצמה שבאירוע. 

אזכיר עוד שתי קבוצות בולטות באותה תהלוכה, ובעיני - בעלות ערך מחקרי: האחת, קבוצת[4] אנשי "האיים הרחוקים". מדובר בחמישה אנשים, כהי עור (שחורים? אדומים?), נראים עירומים למעט משהו מינימלי על אזור חלציהם, וסוג של כתר (מעלים?) לראשם. ארבעה מתוכם הם נושאי חבלים האחוזים בידיו של החמישי הצועד בראש. קשה לדעת האם החמישי הוא האדון (בעל המקל) והארבעה הם נושאי גלימתו או שמא הראשון הוא משרתם של הארבעה (בעלי הכתרים, כנ"ל).

אפשר גם להבחין בשניים, גבוהים במיוחד ביחס לשאר הצועדים[5], האחד - מחזיק בידיו את לוחות הברית, ומשנהו - בעל מצנפת ובגדי יוקרה - ובידו פך (שמן?). אלה הם המחופשים למשה ולאהרן. דא עקא, שללוחות - ראש עגול, עשרת הדברות מסומנות בספרות רומיות (!), ולראשו של משה - קרניים. בפרטים אלה הסתמכו המתחפשים על האמנות הנוצרית בת הזמן, על אף שהיא לא תואמת בפרטים אלה למתואר במסורת ישראל.  כך גם ה'מלאך', העומד בראש השער, כשלגופו מוצמדות כנפיים, היא דמות שמקורה באותו עולם אומנות נוצרי.

 

***

תהלוכה דומה התקיימה בפראג עשרים וחמש שנים אחר כך. ב - 24 באפריל 1741 (ח באייר תק"א), עם לידת הנסיך יוזף, יורש העצר של המלכה מריה תרזה (לאחר שבלידות הקודמות נולדו רק בנות) שנודע כקיסר יוזף השני, התאספו היהודים בשנית לצעדת שמחה ואהדה לשלטון.

הנה היא לפנינו:

תהלוכה 3

גם בתהלוכה זו, הנראית מפוארת וגדולה עוד יותר מקודמתה, יצאו היהודים משער העיר, מסודרים לפי גילדות וקבוצות. בראש הצועדים - ראש הקהל, שמעון וולף פרנקל, רכוב כפרש הדור על סוסו, ואחריו נגנים וחיילים, צעירי[6] הקהל וזקניו, מלמדים הצועדים בראש קבוצת התלמידים שלהם, קצבים, ספרים, ציידים ואחרים.

גם כאן, נוספו דמויות היתוליות לצעדה. אפשר לזהות בה להטוטנים, אחרים המחופשים לאיילים, כאלה המחופשים לזללנים בעלי כרס, או ליצן בדמות תינוק המובל על ידי המטפלת שלו.  גם כאן - ניתן לזהות את השפעת תהלוכות הגויים הקרנבליות על התהלוכה היהודית: בצועדים אנו מזהים את 'קאליבאן', דמות מן הקרנבלים הנוצריים בפראג, את הרקולס - דמות מפורסמת מן המיתולוגיה היוונית. יתר על כן: דמות אחת מופיעה בשתי התהלוכות (זו של 1716 וזו של 1741) - זוהי דמותו של בכחוס (או: דיוניסוס), אל היין הרכוב על גבי חבית ונסחב על ידי כמה משרתים. הרי לנו חיקוי והעתקת דמויות קרנבליות לחיי ישראל.

 

משמעות אפשרית: לא לדמויות נוצריות, כן לדמויות חילוניות  

לעיניים תורניות בנות ימינו, אלו תמונות מוזרות בעליל. קשה לדמיין כיום  תהלוכה של שלומי אמוני ישראל, שבה דמויות מעין אלו מופיעות בה. אכן, ההסבר האפשרי לתופעה, נעוץ בדברים שכתב אפרים א. אורבך ז"ל (במאמרו 'הלכות עבודה זרה והמציאות הארכיאולוגית וההיסטורית במאה השניה ובמאה השלישית') בהקשר דומה.

הוא מבחין במגמה הלכתית להקל בהלכות עבודה זרה במאות השניה והשלישית לספירה. לטענתו, בעקבות הגירה של יהודים לערים מעורבות וקליטת האומנות הנוכרית רומית השלטת, נאלצו חכמי ישראל לאפשר את השימוש באותם כלים שעליהם מוטיבים אומנותיים אליליים. ההגיון שעמד, לדברי אורבך, מאחורי ההיתר, הוא שאין מדובר בעבודה זרה של ממש, ואין כל חשש שמי מהציבור היהודי אכן יתפתה וימשך אחר עבודה זרה. הוי אומר: באותו זמן, מוטיבים אומנותיים אלה - הם חסרי כל משמעות דתית, ורק תוכן עסקי להם, לכן אין מניעה - לאור המצב הקיים - להשתמש בהם.

בדומה לזה יכול להיות ההסבר לאותן דמויות התהלוכה: התהלוכה המקורית היא דתית ביסודה, ולכן  הנחת היסוד שהיא לא "בשבילנו". אבל העובדה שיהודים חיים בין הגויים, וזוהי התרבות השלטת - דורשת מהם לבחון מה, בכל זאת, ניתן להכשיר ולהפנים מתוך אותה מסגרת. נדרש, איפוא, חיפוש יסודי, אם אלו מוטיבים יכולים "לחיות בשלום".

מוטיבים כאלו, שניתנים להכשרה (אם לא של לכתחילה, אולי בדיעבד), אכן נמצאו בדמות אותן דמויות היתוליות. דמויות שאינן מזוהות - על כל פנים באותה תקופה - כדתיות. אפשר לראות בהן מוטיבים סקולריים, שאותן ניתן להכשיר ולקלוט לשורות הקהילה היהודית, תרבותה ואומנותה. לכן דמויות קרנבליות כבכחוס, הרקולס ודומיהם - עושות דרכן למרחב היהודי.

על קצה המזלג, נתנו דעתנו על תהלוכות אלו, שודאי ראויות לעיון ודיון נרחב בהרבה.

 

 

 

 

 

 

[1]ולא, כפי שכתבו אחדים בטעות, ב - 16.5.1716 שחל אז בשבת.

[2]ליאופולד יוהאן, בנו בכורו של קרל vi, קיסר האימפריה הרומית הקדושה.

[3]בחירת פרקים אלו דווקא ודאי שווה מחשבה. בפרק ס"א מופיע הכתוב "ימים על ימי מלך תוסיף וגו'", ואולי בשל כך נבחר פרק זה. פי"ב לעומת זאת, חגיגי הרבה פחות, והוא עוסק בבקשת דוד כנגד המלשינים ומוציאים את דיבתו רעה. כאן כבר ניתן אולי לראות את התהלוכה והשמחה באור פוליטי ופרקטי הרבה יותר - החשש שהמלכות תביט בעין לא טובה על בני הקהילה.

[4]ההיו אלה כהי עור 'מקוריים' שהגיעו לאירופה מאיפה שהוא? ואולי אלה יהודים מחופשים (קשה לדמיין יהודים ההולכים בצורה כזו, ולו גם מחופשים)?

[5]האם בכוונת מכוון? אולי בהתאם לדברי חז"ל שמשה רבינו היה גבוה עשר אמות.

[6]על פי האמן הנוצרי, אלו סטודנטים מהקהילה (ובידיהם - הדיפלומה שלהם). האם מדובר בתלמידי ישיבות?