הם איתנו לנצח. עברם הוא עברנו והוא כוחנו...

איסוף חוויות, תחושות ומסקנות רגע לפני שחוזרים ארצה בתום שבועיים עמוסים, מרתקים ומלמדים, הוא דבר לא פשוט. רגע של איסוף עצמי, עיבוד ומחשבה על מה שעברתי מובילים אותי לעיכול החוויה והלמידה ממנה על ההיסטוריה של העם היהודי באזור זה, ועל ההווה שלו בארץ ישראל הקדושה לה קיווינו זמן רב.

יהדות קאלוש ויהדות בוסק בתקופה שלפני השואה ובזמנה, התגלו מתוך המצבות המפעימות כעשירות בעולם מלא דת, רפואה, חסד ומעשים טובים. ניכר כי בתקופה שלפני השואה, היהודים שחיו באזורים הללו הצליחו לשמור על יהדותם לגמרי. הם שקדו על דלתות ביה"כ, קיימו מצוות ובעיקר שמרו את המסורת היהודית ומנהגיה. "נשא ונתן באמונה", "איש תם וישר ירא ד'", "כפה פרשה לעני" ועוד משפטיי תורה מוכרים היו כמעט בכל מצבה על מנת להדגיש את עיקרי אמונתם.

העבודה הייתה לא פשוטה. הימים היו חמים, השמש יקדה על ראשנו, בעודנו מנקים במרץ את מצבות האבן ומנסים לפענחן. הרגשנו כי פספוס של מילה הוא בבחינת פגיעה בכבודו של המנוח ואי עמידה במשימה. כל אות, כל שורה וכל מצבה היא חשובה. הפכנו, ניקנו, צילמנו ותיעדנו כדי שבעוד כמה שנים כאשר אולי יעמוד שם קניון/ בית נוצרי חדש נוכל לעמוד איתנים ולדעת כי לא פסחנו או "השארנו כוחותנו מאחור". הם איתנו לנצח. עברם הוא עברנו והוא כוחנו...

התברר כי אנשי ביה"ס הנוצרי (גימנסיה) בקאליש פועלים בבית העלמין היהודי אחת לשנה, מנקים מסדרים ולומדים על היהדות באותה התקופה כחלק משיעורי היסטוריה. גם בבית העלמין בבוסק הגיעו מספר מקומיים, ביניהם היסטוריונים ואיכרים אשר ביקשו לעזור לנו בניקיון ולתת לנו מעט פרספקטיבה על אותה התקופה מתוך חוויותיהם האישיות אותן מעבירים במשפחותיהם. חימם לי את הלב לראות שיש עוד אנשים באזור זה שמתעניינים ביהדות ומבינים את החשיבות של האזורים הללו כאזורים היסטוריים ולכן פועלים לשמרם. חימם לי את הלב לקבל עזרה, אוכל ולשמוע סיפורים מרתקים אודות תקופת השואה ולאחריה.

בעודי עובדת בין המתים לחיים, אני מנסה להבין את משמעות החיים בצל השואה ולפניה. את משמעות המוות, את היעוד שלנו בעולם, את המהות הדת היהודית והאמונה בה'. שאלות רבות במסע הזה עולות ולא לכולן ניתן לקבל תשובות. אין ספק שמדובר במסע מטלטל ומעצים, קשה ומחזק כאחד...

קורל בן אמור
מכללת הרצוג
Koral