״הפסד מרובה": לדרכי גיבושו של מושג

את המונח "הפסד מרובה" הכניס הרמ"א מקרקוב, בן המאה השש-עשרה, ללקסיקון ההלכתי כאפשרות להקל במצבי דחק הלכתיים מסויימים. המונח זכה להרחבה ניכרת בספרות הפסיקה המאוחרת לרמ"א והפך לאחד מסמליה האייקוניים של הפסיקה האשכנזית. יתירה מזאת, בספרות התורנית שלאחר הרמ"א התפתחה מערכת כללים והתניות סבוכה באשר להגדרות של המונח "הפסד מרובה" ולאופני היישום שלו. מה היו סיבות וסביבות יצירתו של המונח? האם הוא מבטא דאגה סוציאלית, מסורת פסק עממית קדומה או שמא יש לחפש את ההסבר בכיוונים אחרים?

Maharsham