מסע בנפש ובזמן: הצצה לסתרי כתב-יד של יומן חסידי קדום

בס"ד

חרך צר שנפער ומאפשר הצצה בלתי אמצעית לתוך תוכה של הוויה שהייתה ואיננה; מגע קרוב, פנימי ומרגש, עם עולם טמיר שנעלם; זהו יומן אישי ואינטימי של חסיד ומיסטיקן נלהב, מחבורת החסידים מבית מדרשו של המגיד ממזריטש, אשר חושף את נפשו של החסיד למלוא רוחבה ולעמקי תהומותיה. תאריך כתיבת היומן הוא בין השנים תקנ"ה – תקנ"ח, (1798 -1795), שנות זקנותו של החסיד.

מחשבותיו, רעיונותיו והגותו. חוויותיו, געגועיו וחלומותיו. מאורעות חייו וזיכרונותיו. ובקיצור, 'חייו', של ה'חסיד' נחשפים, ומציבים לפנינו גלעד והנצחה למעמקי תודעתו ותהומות נפשו, אשר צפים ועולים לאורך מאות עמודים צפופים ומלאי חיים. כיסופיו, תשוקותיו ודביקותו, הגודשים את נפשו ועולים על גדותיה, מבצבצים ופורצים גם מתוך מאסר הקלף והדיו, וניתן לחוש ולמשש אותם ממרחק הזמן, המקום והתרבות.

בראי חייו ונפשו של חסיד אחד, נגול לפנינו עושר ידיעות על חייהם של חבריו גדולי החסידים הראשונים והגותם, על חיי קהילתו, השתקפות מזמן אמת של מאורעות היסטוריים שונים, ועוד רבות מחיי עמנו וקורות אותם הימים אשר תחנות חייו הצטלבו בהם.

כמו מערך אסוציאציות מסועף שמתרחב בגלים, כך מתיאור חייו של חסיד אחד נפתחות כעין קישוריות רבות לשלל נושאים ועניינים. קבלה, חסידות, ושבתאות. חידושי תורה, מחשבות פילוסופיות ופתרון חידות קדומות. הגות חסידית ראשונית ורדיקלית. פרטים ביוגרפיים והיסטוריים. היחס לגוים, לנוצרים ולמלכות. היחס המורכב לארץ ישראל ולעליה, ועוד ועוד.

באופן מרתק ופתלתל התגלגל העתק מכתב היד המונה יותר מארבע מאות עמודים בכתב יד. הוא עבר גלגולים רבים, ובמשך הרבה שנים נחשב לאבוד.

*           *           *

'ויקץ והנה חלום'

כתב היד משופע בחלומות וחזיונות, אשר בהם כידוע, עולה ומובעת הוויתו העמוקה והפנימית ביותר - ואולי הבלתי מודעת - של האדם. להלן אביא תיאור של חלום מרתק אחד. ואנסה לפתרו ולפענחו בהיבטים המגוונים בהם ניתן להבינו[1]:

"ר'[איתי] בח'[לום] הרב מקריטיא זצ"ל[2] ואמר לי שנרעה יחד והלכו העגלות יחד [... ...] הלכנו בארץ ואמר הר הזה יהי'[ה] מישור והי'[ה] פלא שנעשה תיכף ומיד מישור שוה, וראיתי שנפל העגלה שלו עם האיש שלו שהי'[ה] על עגלה שלו ונפל לתוך מי נהר גדול, ואמרתי לו שיראה זה, ואמר לא יחוש שיעמדו כולם בלי היזק, וראיתי האיש שעמד סמוך לנהר ולא נפל לתוכו. שאלתי עוד אם עדיין באהבה עמי כמו שהי'[ה] בחייו  והשיב אנכי אוהב אותו בכל לב ונשק לי על ראשי, ואמרתי לו שהוא פלא ששערות שלו שחורות כמו בחור כי בעולם העליון נעשה בחור בשנים, ואמר לי הטעם שנשכח ממני, ונשקתי אותו בפיו ואמרתי בשמחה רב(א)[ה], אנוכי נושק כביכול השכינה ממש, בזה הלשון ממש. וסיפר לי מרב אחד כמדומה מקאליסק איך עשה עיגול אחד[3] ועשה שם כמה חידושים. ובתוך כך בא ג"כ[גם כן] עוד רב אחד מאותו עולם עליון הפליא מאוד מצות הצדקה שרואה באותו עולם, פ"א[פעם אחת] לקח מלבוש שלו והלביש לעני בעניו ואותו עני אמר הלצה בשחוק הי'[ה] לי מלבוש שיותר טוב ואתה פשטת אותי ונתת לי מלבוש גרוע והי'[ה] שם כמה דברים נפלאים. וכמדומה שחזרתי עמו בתחילת ליל שבת על פסוק שירו לה' שיר חדש[4] קאי על זה ח' דחדש מרמז על שפע בא מספיר' שמיני' שהיא בינה והוא משפעת ע"י ד' דחדש שהוא מדת יוסף רביעא לנהורין ר' אילא דנציבין בפ' שלח לך[5] ועל ידו בא השפע לשכינה ש' דחדש[6]. ואח"כ[ואחר כך] ראיתי הרב המנוח ז"ל שישב על ספסל קטן ופשט מלא קומתו לארץ לראות בספר שהי'[ה]  מונח שם והי'[ה] ראייתו דבוק לאותיות הספר כדי לראות כמו שהי'[ה] דרכו בחיים ג"כ[גם כן], וחזיתי שהי'[ה] ספר חיבור של רבינו משה אלשיך ואמרתי הליכא שאר ספרים שם אמאי מחבב דווקא הספר של הרב רמ"א[רבי משה אלשיך] הנ"ל והשיב הי' לי חסרון שלא הי' לי ספר של רמ"א[רבי משה אלשיך] בארץ ישראל והוא חביב עד מאד בעולם עליון[7]. ושאלתיו מניד[ו]ן נסיעתי לארץ י'[שראל] והזהרני לבא שם ושאלתיו אם אקח עמי אשתי ואמר באזהרה שלא אקח אותה[8] והפליא לדבר בזה ואינני זוכר דבריו הקדושים כולם, ושאלתיו אם לקבוע דירה בירושלים ויש לי שם מחותני מלאסק ונדפס כבר עליו שבחים רבים והשיב לי שהוא רשע[9]. גם שאלני מה שחלם לי והשבתי שראיתי קדושת רשב"י [רבי שמעון בר יוחאי] ובמורא גדול והי'[ה] כמה חידושים המקום יזכני לבא לחצרות קדשו לנשק רגלי אמנו לקיים כי רצו עבדיך אבני'[ה] וכו'[10], וזכות הצדיק יגין עלינו שיקויים כל הנ"ל הבא תוחלתנו מהרה בימינו א"ס[אמן סלה][11]."

 

כעת, אציע לחלום אפשרות לפתרון ופרשנות סובייקטיבית וחופשית, לפי שיטות פירוש החלום האסוציאטיביות.

כאמור ר' נחמיה מקריטיא הוא מן העולים לארץ ישראל בשנת תקל"ז ובעת החלום כבר נפטר. הופעתו בחלום מעוררת אסוציאציה לארץ ישראל ולעולם העליון, ושניהם אכן חוזרים ונשנים בחלום.

הרב מקריטיא קורא לחסיד לצאת לדרך משותפת. הביטוי 'נרעה' - לשון רעיית צאן, לשון הקשורה למנהיגות, רועי העדה, יש בה משמעות מעבר ל'נלך יחד', יש כאן הדגשה להנהגה, ולדרך חיים מסוימת, והם אכן יוצאים לדרך יחד עם עגלות. ייתכן ודימוי זה מראה שאין כאן רק הליכה רגלית של שני אנשים אלא משהו משפחתי או קבוצתי. העגלות יוצאות לדרך, ובה הם נתקלים בקשיי הטבע המרובים. ההר מעכב את ההליכה, אך באופן פלאי ההר נעשה מישור: ה'יש' הטבעי והנורמלי מתבטל למול דרכם. למרות זאת, לאחר מכן רואה החסיד את העגלה והאיש שלה שנפלו כבר לתוך מי נהר גדול, ובליבו מתעוררים חששות והיסוסים: 'אמרתי לו שיראה זה', אך הרב מקריטיא בוטח בצדקת הדרך, 'לא יחוש שיעמדו כולם בלי היזק' (יש כאן הדגשה שאכן מדובר בקבוצה-חבורה) למרות שלפי הנראה הם כבר נפלו למים. ואכן לפתע מי שהיה נראה שכבר הינו בתוך המים מתברר שהינו עומד סמוך לנהר (כמעט נופל אך לא נפל). ההליכה עם חבורת הרב מקריטיא ודרכו הוכיחו את עצמה, למרות כל החששות והקשיים.

ייתכן וכל החלום נסוב סביב ההתלבטות האם לעלות לארץ ישראל או לא. הרב מקריטיא מעודד את החסיד להצטרף לחבורת העולים, (ייתכן שכבר בתקל"ז הם הפצירו בחסיד שיצטרף עימם, אך תוחלתו ותשוקתו של החסיד לארץ ישראל לא מניחים לו גם בשנים אלו) אך החסיד חושש מהקשיים הרבים. יש לציין שמבחינה היסטורית אכן נתקלו חבורות העולים בקשיים גדולים מאד, וספינה אחת אכן טבעה ורבים מן העולים מתו בטביעה, טראומת הטביעה מעוררת חשש אצל החסיד (אמרתי לו שיראה זה) אבל למרות זאת הרב משכנע אותו כי כל הקשיים והנזקים הם רק למראית עין, וההליכה המשותפת לארץ ישראל מבטלת את כל דרכי הטבע.

אך למרות ההתמודדות עם כל קשיי הטבע, המוות גובר לכאורה על הכל והוא כבר הפריד בין שני היוצאים לדרך, החסיד חושש כי הוא כבר איבד את הקשר והאהבה להרב, מפני פרידת המוות, הוא שואל את הרב האם הוא עדיין באהבה עמו כמו בחיים, והנה גם כאן, מגבלות הטבע נמסים, הקשר בין שני החברים או הרב והתלמיד ממשיכים כבחיים, דרכם המשותפת גוברת גם על המוות, ולא עוד אלא שהרב שמת כזקן הולך ונעשה צעיר בעולם העליון, שערותיו שחורות, הטבע מתבטל לחלוטין, חוזרים לימי העלומים, ואז בא הקשר הנפשי העמוק בין הרב לתמיד לשיאו כאשר הם נושקים זה לזה והחסיד מרגיש שהוא נושק לשכינה. מה שהתחיל בהרבה היסוסים וחששות מגיע להתפרצות אהבה, ותחושת התרוממות מיוחדת, עם שיבה לימי עלומים, חוויה זו היא דרבן מעודד לחסיד להתגבר על הטבע הרגילות והזקנה (בזמן כתיבת היומן החסיד הינו סביבות שנת השבעים לחייו), ולהצטרף למסע של הרב, אשר בסופו של דבר ישיבו למרץ נעורים ולהתעוררות מחודשת.

לחלום מצטרף כעת איש ארץ ישראל נוסף, רבי אברהם מקליסק(בזמן החלום הוא עדיין בין החיים ומנהיג את היישוב החסידי בארץ ישראל) הרב מקריטיא מספר לתלמידו על ידידו הרב מקליסק איך שהיה עושה עיגול והתהפכות, היינו יוצא מגדר הנורמה (ההתהפכויות פורשו כאמצעי לביטול היש), מבטל את הישות האנושית והטבעית, ועשה כמה חידושים, דברים היוצאים מהרגילות. מוטיב ההתהפכות משתלב היטב בדימויים של ההר נעשה מישור, והנהר יבשה, והזקן צעיר. בחבורת החסידים מתגברים על מגבלות הטבע, מבטלים את היש האנושי.

כעת מצטרף לחלום רב נוסף מהעולם של הרב מקריטיא, והוא משוחח על מצוות הצדקה. באופן אבסורדי מתברר כי דווקא נותן הצדקה לא היטיב עם מקבלה והלה לועג לו כי טוב היה לו במלבוש הגרוע שלבש לפני שקיבל ממנו את המלבוש החדש. יש כאן שוב מוטיב נוסף של היפוך, בין עשיר לעני: נותן הצדקה סבור שיש לו עליונות על המקבל אשר הוא מיטיב עמו, ומקבל הצדקה מתמרד נגד מעמדו וטוען כי המלבוש הפשוט והגרוע שלבש טוב לו יותר ממה שקיבל והלבוש שקיבל הוא בעיניו הגרוע דווקא. ייתכן ויש כאן הד לניסיון התמרדות מעמדי האופייני לחסידות בראשיתה, וייתכן שיש כאן שוב היבט ארצ-ישראלי. ארץ ישראל מעלה מיד באסוציאציה של החסיד את עניי ארץ ישראל שכולם שם מתפרנסים מן הצדקה, דבר זה גורם לו חשש נוסף מעלייה. ייתכן וכאן הוא בעל פרנסה, הוא רגיל לשלוח מעות לעניי ארץ ישראל, וכעת הוא צריך להפוך להיות לאחד מהם. כנגד זה מראה לו הרב מהעולם העליון, היינו מראיה עליונה יותר, בה מלגלג מקבל הצדקה על הנותן, כי הלבוש העני בארץ ישראל משובח הוא ועדיף על מלבוש טוב ועשיר בחוץ לארץ.

 

לאחר מכן חווה החסיד חוויה מיסטית נעלה של תפילה משותפת עם הרב בה הם גורמים זיווג לשכינה ובזיווג זה משפיעים לה שפע מחודש. חוויה זו שזורה בחוויית הנשיקה לרב-לשכינה שכבר חווה קודם לכן. השכינה גם היא שורה בארץ ישראל ותשוקתו של החסיד להתאחד עמה היא זו שגורמת לו מוטיבציה לעלות לארץ כפי שנראה בהמשך הטקסט. בהתקשרותו לרבו הוא מרגיש התייחדות עם השכינה והורדת שפע מחודש אליה.

 

בשלב זה הוא רואה את הרב שוכב על הרצפה בפישוט קומה ומעיין בספר בעיניים דבוקות, תמונה זו ממחישה תשוקה, להיטות, צימאון והתמסרות מיוחדת מהרב לאותו הספר, עד כדי ביטול ישותו לקריאה בספר. החסיד המתבונן במחזה בודק מהו הספר, ומתברר שזהו ספר האלשיך על התורה, ספר המצוי והשכיח בכל בית כנסת, במקום מושבו של החסיד. הוא מתפלא מהי הלהיטות הגדולה לזה הספר, ומה שמתברר הוא שדווקא בארץ ישראל מושא החלומות והתשוקה, לא היה בנמצא 'אלשיך'. דבר זה גרם חיסרון בשלימותו של הרב, מפני שספר זה הוא חביב מאד בעולם העליון, בכדי להשלים חיסרון זה נצרך הרב להתמסר בלהט רב להשלים את נפשו בלימוד האלשיך.

יש כאן דימוי מעורר עניין, האלשיך הוא הספר החביב, המוכר והידידותי כל כך לכל יהודי באירופה; הוא ללא ספק חלק אינטגרלי בחוויית השבת של יהודי מזרח-אירופי וודאי חסידי. החסיד עצמו רגיל בדרשותיו לבני הקהילה להזכיר תדיר את ה'אלשיך'. אך למרות היות ה'אלשיך' בן ארץ ישראל במקורו, נראה כי הוא מייצג כאן בחלום את ההווי היהודי חסידי המזרח-אירופי. וכאן עולה בעיה נוספת ברוחו של החולם. ארץ ישראל היא משכן השכינה מוקד הגעגועים, אך ארץ ישראל הריאלית חסרה את ה'אלשיך'. ניתן לדמיין כי האסוציאציות העולות ברוחו של החסיד בעקבות ה'אלשיך' הם בית הכנסת (או ה'שטיבל'), בעיירתו, הדרשות שהוא היה מוסר בעיירה, הווי החיים בבית הכנסת ובעיירה בכלל. אלו - 'אלשיכיים' הם, והם חסרים בארץ ישראל הריאלית, וקשה לו לעזוב אותם. חסרונם בארץ ישראל גורם חיסרון לדרים שם. הלהט של הרב להשלים את החיסרון ב'אלשיך', הוא הקשר הנפשי של החסיד עם מזרח אירופה של ה'אלשיך', והקושי להתנתק ממנו.

לאחר כל ההתלבטויות הלא מודעות של החולם על העלייה לארץ ישראל, כעת הכל צף לתודעת החלום. לאור כל ההתלבטויות הוא שואל את הרב האם אכן לבוא לארץ ישראל. הרב ממשיך בביטחון בדרכו ומזהיר אותו לעלות לארץ.

כעת ממשיכות לצוף התלבטויותיו בעניין ארץ ישראל, האם יבא עם אשתו או לאו. ניתן אולי להבחין בחלום כי הקשר העמוק שלו עם הרב ועם הקבוצה החסידית ועם ארץ ישראל, כל אלו הם בצורה כלשהי מנוגדים או דורשים ניתוק מסוים מהקשר עם אשתו, שאולי מבטאת את מזרח אירופה, את העיירה ואת חיי היום יום, שאינן נמצאים בארץ ישראל.

נראה כי החולם כבר משוכנע כי עליו לעלות לארץ, אך עדיין, הוא מתלבט לאיזה ארץ ישראל, הצפונית (שם נמצאים ר' אברהם מקליסק וחבורת החסידים) ואשר לשם מנסה הרב כל הזמן למשכו (להצטרף לחבורה). או דווקא לירושלים, בה אין הרבה חסידים. משום מה נראה כי נטיית ליבו של החסיד היא לירושלים. יש לו איזה רתיעה נסתרת לאורך כל החלום מהקבוצה הצפתית/טבריינית, ורבו מנסה לשכנעו ללכת לחבורתו. הוא נמשך דווקא לירושלים שם יש לו מכר ('מחותני') נכבד ונעלה, חסיד וסגפן, אך לא מחבורת חסידי הבעש"ט. משום מה הוא נמשך דווקא אליו, אך מצד שני עולות בהדגשה ובחוזק השמועות הנפוצות בכל אירופה על רשעותו של ר' אברהם מלאסק שגנב את כספי הצדקה המיועדים לעניי הארץ.

לבסוף יש כאן חלום בתוך חלום. הרב שואל אותו בחלומו מה הוא חלם, והתשובה היא קדושת רשב"י. ייתכן כי האסוציאציה של רשב"י היא מירון, וצפון הארץ, מה שבא לחזק את השיקול לטובת הצפון, אך דימויו של רשב"י הוא כל כך חזק ונוכח בעולם החסידי בכל הקשר שהוא, שאין הכרח שמה שהוא מעורר במחשבה זה דווקא עניין קברו אשר במירון.

לבסוף כאשר מעלה החסיד בעודו ער את חלומו על הכתב, הוא מסכמו בתשוקה המודעת שלו לעלות לארץ ישראל ולהתקרב לשכינה השורה בה.

 

*         *         *

'כי בא החלום ברוב עניין'(קהלת ה, ב). אמנם חלום הוא, אך ברוב עניין הוא בא, הרבה מענייני החיים הריאליים מובעים בו בחלום, ו'עניינינו' בו רבים. לומדים אנו על דמויות של גדולי החסידות והתנהגותם הריאלית: העיגול של רבי אברהם מקליסק, וצורת הלימוד של ר' נחמיה. מבינים יותר על 'ארץ ישראל' מושא הגעגועים והתשוקות להתייחדות עם שכינת עוזנו, לצד הרתיעות והקשיים. על ארץ ישראל הירושלמית מול ארץ ישראל הגלילית, ובדרך אגב הד לפרשייה שכוחה של 'סגפן' שד"ר, שייתכן ו'רשע' הוא ועוד, אכן 'ברוב עניין בא'.

 

 

[1] ההערות לחלום הן ללא הרחבות והפניות רלוונטיות למקורות הנדרשים, אלו ימצאו בגוף העבודה על כתב היד אי"ה.

[2] הרב נחמיה כץ מקריטיא, מראשי עליית החסידים מתקל"ז  עם ר' מנדל מויטפסק (ת"צ – תקמ"ח, 1788-1730) ורבי אברהם מקליסק (תק"א – תק"ע, 1810-1741).

[3] כנ"ל רבי אברהם מקליסק הוא ידידו ושותפו של ר' נחמיה לעליה לארץ ישראל. העיגול הוא ככול הנראה עדות למנהגו הידוע של רבי אברהם לעשות 'גלגולי ראש', למטרת ההתהפכויות ניתנו מספר הסברים, אמצעים להסרת העצבות ולריבוי שמחה ועליצות, וכאמצעי לענווה ולביטול היש.

[4] אמירת מזמורים צ"ו וצ"ח בתהילים  - בהם מוזכר פסוק זה -, כחלק מקבלת שבת הונהגה ע"י מקובלי צפת במאה השש עשרה, והתפשטה לכל רחבי אירופה.

[5] בזוהר פרשת שלח מתואר בהרחבה מסע רוחני של ה'חברים' במערות נסתרות בהם נגלו להם אורות וסודות ממדריגות שונות, בתוך הדברים מוזכר תנא בשם ר' אילאי דנציבין ובנו הינוקא שמתו בתוך אחת המערות הללו, ושם הם שמעו סודות התורה מפי בצלאל, בתוך כל הדברים מוזכר שם הלשון: 'יוסף רביעאה איהו גו נהורין דאדם קדמאה, סליקו דלעילא, חביבא דכלא' (זוהר ח"ג דף קס"ב עמוד א') לפי דברי הזוהר יוסף הוא רביעי לאורות של אדם הראשון, ממילא ישנה שייכות בין יוסף לאות ד'.

[6] תהליך הורדת השפע כפי המתואר כאן הוא יסודי ובסיסי בתורת הקבלה, לפיו, שלושת הספירות העליונות כתר חכמה בינה הם מקורות השפע הרוחני קודם שבא לידי ביטוי גשמי, והבינה האחרונה שבהם היא המשפיעה את השפע הרוחני לששת הספירות שלאחריה, שהם מסתיימים ביסוד, ששת הספירות הם צינורות בהם נמשך השפע מהבינה ומשתלשל מספירה לספירה בכדי שיוכל לבא לידי ביטוי באופן גשמי, הם מסתיימים בספירת היסוד שהיא מכונה מידתו של יוסף, ומכוונת כנגד איבר הרבייה הזכרי, ממנו יוצא השפע, זיווג היסוד בספירת המלכות המכוונת לשכינה, מושך את השפע מהבינה דרך כל ששת הספירות, לתוך מידת המלכות השכינה, המקבלת השפע ומסמלת את התגלמות השפע הרוחני בעולם הגשמי.

[7] רבי משה אלשיך (רס"ז-ש"ס, 1507-1600) היה מחשובי הרבנים בצפת, ונודע בעיקר משום ספרו 'תורת משה' המכונה 'אלשיך' כשמו, ספר דרשות לפרשיות התורה, ספר זה הפך להיות מספרי היסוד בעולם הדרוש היהודי, ספר זה נפוץ מאד והתחבב במזרח  אירופה ובמיוחד אצל החסידים. בכתב היד הנוכחי מזכיר המחבר את האלשיך פעמים רבות מאד. ראויה לציון העובדה כי לפי תודעת החולם, דווקא בארץ ישראל מקום מושבו של האלשיך היו חסרים ספריו, בניגוד למזרח אירופה בו היו מצויים.

[8] דבר חריג ואישי לכאורה למחבר, בעליות החסידים הן בתקל"ז והן בשנים לאחר מכן עלו החסידים עם נשיהם וטפם.

[9] ר' אברהם כ"ץ בן ר' יחיאל הכהן מכונה גם 'החסיד מאמסטרדם', איש מרתק ושנוי במחלוקת, נשלח כשד"ר מארץ ישראל לאירופה, בהמשך הדרך חל סכסוך קשה בינו ובין שולחיו כוללות ירושלים, והם פירסמו מכתבים ברחבי אירופה כי הוא אינו מייצג אותם עוד וכי הוא מועל בכספים ושולח בהם יד, מנגד הדפיס רבי אברהם בשנות נדודיו מספר ספרים ושערי הספרים וההסכמות מלאים בשבחים מופלגים באופן חריג ובלתי מצוי בספרים אחרים, מודגשים בהם סגפנותו הקיצונית, וכי אינו להוט אחר כסף.

[10] תהילים ק"ב, ט"ו: "כִּי רָצוּ עֲבָדֶיךָ אֶת אֲבָנֶיהָ וְאֶת עֲפָרָהּ יְחֹנֵנוּ".

[11] תשוקותיו של החסיד לעלות לארץ ישראל, משתלבים במה שידוע לנו על ההתעוררות שהייתה אצל החסידים לעלות לארץ ישראל. במחקר ישנן דעות חלוקות מה היו המניעים של עליות החסידים, היו שטענו כי המניע היה משיחי, קירוב הגאולה או שמועות על בא המשיח, לעומתם חוקרים אחרים שטענו כי המניעים  היו לברוח מחמת מהמתנגדים, או להקים מרכז חסידי בארץ ישראל, טענה נוספת היא כי המניע הוא מדיני, היינו התפשטותה של רוסיה וחלוקת פולין, רעיה הרן טענה כי המניע היה בשביל התעלות מיסטית שחשבו להשיג בארץ ישראל, דומני כי בדברי המחבר כאן ניכרת התשוקה המיסטית להתקרב לשכינה השרויה בארץ הקודש.