פרק י': מקורותיו של ר"ש לספר 'חוג הארץ'

בספרו 'חוג הארץ' מגלה ר"ש בקיאות רבה ועצומה בכל מכמני התורה, מקורות ספרו לרוב הם תורה שבכתב, מקרא נביאים וכתובים, וכן תורה שבעל-פה.

נתמקד במקורותיו, יש לציין שאת מקורות תורה שבכתב לא ציינו בפרטות, אלא התעכבנו על מקורותיו המדויקים לתורה שבעל-פה, במקרה שר"ש לא ציין מקור ומהדורת תשמ"ח ציינו זאת. וכן ציינו במקרים שר"ש התפלמס באופן מיוחד. בסופו של הפרק ננסה להבין על מה הסתמך ר"ש יותר, האם על תלמוד ירושלמי או בבלי.

רשימת המקורות ל'חוג הארץ':

'אונו'. ירושלמי פ"ג מגילה.

'אי מעות' (אמאוס). משנה כריתות פ"ג מ"ז, ירושלמי, רש"י חולין צ"א ע"ב.

'אכזיב'. משנה פו שביעית מ"א, ופ' בתרא דחלה (פ"ד מ"ח), פ"ב פסחים, ומהדורת תשמ"ח ציינו ראה תוספתא פסחים פ"ב, ובבלי עירובין ס"ד ע"ב.

'אלכסנדריה'. בבלי נדה ס"ט, בבלי נידה ס"ב.

בדבר מיקומה של העיר אלכסנדריה ר"ש פירש שהיא בארץ ישראל באזור נחלת מנשה, ומסתמך על מקורות ממסכת נידה, על י"ב דברים ששאלו אנשי אלכסנדריה וכו'. במהדורת תשמ"ח העירו שמפירוש ר"ש סירליאו מפורש שמדובר באלכסנדריה במצרים, וציינו את תוס' יו"ט שכתב על משנה חלה פ"ד מו שהיא ממערב לא"י 90 פרסאות כפי מה שראה במפות העולם. עוד ציטטו במהדורת תשמ"ח מספר 'לחם שמים', שביאר שלא מדובר באלכסנדריה שבמצרים, אלא הייתה כזו בא"י על שפת הים מכיבוש ראשון, וכן ציינו (שם) את יוסיפון שכותב על אלכסנדריה ביהודה שבא"י.

'אנטיפטריס'. בבלי וכן גיטין ע"ו ע"א, סנהדרין צ"ד ע"ב, נידה ס"ב.

'אברלי'. פרקי אבות פ"א מז.

'בית אל'. ערכין ל"ו ע"א.

'בית הכרם'. נידה כ' ע"א.

'בית חורון'. מזכיר שבסוף המערכה הוא יפרש את המשנה והירושלמי. בספר מרכבת המשנה שביעית פ"ז ה"ט הוא מפנה לפה וכותב "עיין מה שכתבתי בספר חוג הארץ... דבר נפלא".

'בית נברים'. ירושלמי פ"ט שביעית ה"ב.

'בקה'. ר"ש סובר שאולי היא פקיעין, במהדורת תשמ"ח מעירים שיש להבין מהיכן לקח את סברתו שבקע היא פקיעין, הרי דבר זה לא היה ידוע עד ימיו, והתפרסם  שנים רבות אח"כ כשר' שלמה בובר הדפיס את פסיקתא דרב כהנא בה נכתב: "רשב"י ור"א... מערתא דבקע", והסיקו המהדירים- "ורבנו כיון מדעתיה דנפשיה".

נראה שאכן ר"ש בתור משכיל שידע לקרוא בשפות זרות והגה בנוסף לתורה בחכמות חיצוניות, הרי שידע את מקצוע ה'בלשנות' בלשון הקודש, ולכן הסיק מדעתו שהשם 'בקע' הוא שיבוש בלשון ערבית של 'פקיעין'. יש לציין שרבים מהפרשנים שקדמו לו סברו את הכלל הנ"ל, כגון רס"ג, הכוזרי, רמב"ן, כפתור ופרח ועוד[1].

'גבלא'. פרק החולץ מ"ו ע"א. כתובות קי"ב א' . עבודה זרה ט' ע"א. תוס' ד"ה איקלא.

'גבעת החכילה'. קידושין ד' נ"ז.

'גברה'. תוספתא פי"ח אוהלות.

'גופנה'. תוספתא פי"ז [פי"ח] אהלות, והוא מקום גפן עד היום וקורין לו הישמעאלים גופנה".

'גמלא'. ר"ש זיהה אותה בנחלת מנשה, עירובין ל"ב תוספתא פ"ב מכות.

'גינוסר'. או טבריה, פ"ב מגילה ו' ע"ב.

'גררא', או גרר. בערך זה, ר"ש מתפלמס פולמוס עצום שלא כדרכו, ומציין  לספרו 'מרכבת המשנה' פ"א ה' תרומות ה"ז.

'דואך'. נדה לג, ר"ש מציין שדואך נזכר בש"ס בשם 'תואך', ובמהדורת תשמ"ח מציינים לב"ק ק"ד ע"ב, ב"מ מ"ו ע"א, ב"ב ע"ז ע"ב, ק"נ ע"ב. ויש מקומות שהגירסה היא 'תווך', ואומנם מקשים שם שהמקומות הנ"ל הם בבבל, ולא בא"י.

'דותן'. ר"ש מזהה את העיר, בסמיכות ל'בור יוסף', כפי מסורת המוסלמים בגליל, ולא בשומרון. ראה בענין זה הערה 34 (פרק ט'), וכן ראה הערת המהדיר במהדורת תשמ"ח, עמוד נד הערה 18.

יש לציין שר"ש חוזר על המיקום הצפוני של דותן במערכת השניה במאמר על 'ערי זבולון', וכותב: "ד' דותן. בראשית ל"ז.. ואלו הן הסימנים, א' הר תבור. ב' באר יוסף אצל דותן."

'הר' הידוע לצפון ים כינרת בנפתלי', ר"ש מעלה אפשרות שהר זה הינו 'הר המלך' כמובא בירושלמי מסכת שביעית פ"ט מב, ומנמק את דבריו, שמאחר שאותו הר הוא "ממבחר הרים" קראו לכל ההרים כשמו, היינו 'הר'. אולם לבסוף שולל ר"ש אפשרות זו כיון שבירושלמי האמור כתוב שהוא הר מיהודה (בהערות מפנים לירושלמי דמאי פ"ה, וירושלמי מ"ז פ"ב ה"ז, ופ"ה ה"ד)

'חדיד' ערכין ל"ב ע"א, פ"ק דמגילה מירושלמי.

'חרבה'. ר"ש מציין לפרק חלק ממסכת סנהדרין ק"ג ע"ב תניא רנ"א מגרב לשילה, ומעיר על כך: "ודוחק". במהדורת תשמ"ח מפנים לאנציקלופדיה של הורביץ עמוד 144 מה שהביא בשם פסיקתא.

'חרמה' ר"ש מזהה אותה עם צפת אשר מוזכרת בשופטים א' י"ז, הממוקמת בנחלת שמעון. יש לציין שמספר נוסעים טעו בדבר וסברו שחרמה היא צפת הגלילית המוזכרת בתנ"ך, דוגמת ר' שמחה יהושע מזאלזיץ שכותב עליה שהיא הנזכרת בשופטים דכתיב "וַיֵּלֶךְ יְהוּדָה אֶת שִׁמְעוֹן אָחִיו וַיַּכּוּ אֶת הַכְּנַעֲנִי יוֹשֵׁב צְפַת וַיַּחֲרִימוּ אוֹתָהּ וַיִּקְרָא אֶת שֵׁם הָעִיר חָרְמָה" (א' י"ז) ובדברי הימים (ב' י"ד ט') "וַיֵּצֵא אָסָא לְפָנָיו וַיַּעַרְכוּ מִלְחָמָה בְּגֵיא צְפַתָה לְמָרֵשָׁה" (מרשה מד"ה, הוא תל העתיקות המפורסם, הסמוך לעיר בית שמש)[2]

'חתלון'.מ יבמות נ"ט ע"ב.

'יוליאס'. ערכין ל"ב. נידה כ'.

'יפו'. קידושין נ"ז.

'ירמוך'. בבא בתרא ע"ד ע"ב, כפתור ופרח, בכורות נ"ה ע"א, פרקי דר"א. במהדורת תשמ"ח מצטטים את הכפתור ופרח שחלק על הערוך בחריפות וכתב: "זה מעיד שלא ראה ירמוך מימיו.." בעוד הערה סוברים המהדירים שנראה שחסר קטע בכתב יד של ר"ש, ועיין ירושלמי כלאים פ"ט סוף ה"ג.

'לוד'. ר"ש מקשה על המימוני פ"ז מהלכות שמיטה ה"ט, וכן מזכיר קושיה שלו במרכבת המשנה על הרמב"ם, ובהערות מציינים לפ"ז ה"ט.

'מגידו'. פרק קמא דמגילה.

'מגדל עדר'. ר"ש מפנה לבראשית ל"ה כ"א.[3]

'מערת פמיוס'. ר"ש מזכיר את חז"ל, ובמהדורת תשמ"ח מעירים שכוונתו לבכורות נ"ה.

'נחל יזרעאל'. ר"ש מזכיר אגדה של המוסלמים שקוראין לו 'עין גלית' ומוסיף בסוגריים: "רצה לומר עין של גלית הפלשיתי".

'נטופה'. שביעית פ"ט מ"ה.

'ניות'. גיטין נ' ע"א.

'נערן'. חולין ק' ע"א.

'נציב'. סנהדרין ל"ב ע"ב.

'סוגנה'. מנחות פ"ו ע"ב, נדה כ'.

'סוסיתא'. תוספתא פי"ז אהלות. ירושלמי שביעית פ"ו.

'סיקמונים'. דמאי פ"א מ"א

'עיטם' יבמות ק"ו.

'עין או עשן, או אסען'. סנהדרין קיא עב.

'ענמי ענניה חנניה'. שביעית פ"ט מ"ב, פרקי אבות פ"ג, ומפנה למאמרו בסוף 'חוג הארץ'.

'עפרן עפרין'. תוס' מנחות פ"ג ע"ב ד"ה עפריים.

'צפורי'. פרק הספינה ע"ה ע"ב, וכן פ"ק דמגילה.

'צפת'. "מנוספיה דנפתלי, למזרח חקקה" ומפנה לפרק עגלה ערופה. הוא מדגיש שיש עוד צפת שהיא 'חרמה' מספר שופטים, ומפנה לערך חרמה ששם כתב שהיא צפת של שמעון (וראה את שכתבנו על 'חרמה'.)

''קנה'. משנה סוף אוהלות.

'רגבה'. מנחות פ"ה ע"ב.

'רומה'. עירובין נ"א ע"ב, ר"ש ציין את רומה בגליל כפי המובא רבות בכתבי נוסעים וחכמים (יש לציין שר"ש אינו מאריך במקום על הימצאותו של המשיח כפי שמובא במסכת סנהדרין צ"ח, כפי שצוטט רבות בכתבי חכמים ונוסעים).

'רמה'. מנחות פ"ו.

'רקת'. פ"ק דמגילה.

'שילה'. ר"ש מזכיר את פרק בתרא דזבחים על רצועה מחלק מבנימין שהגיע לחלק אפרים, ובמהדורת תשמ"ח מתקנים את לשונו על רצועה מאפרים שהגיע לבנימין.

'תבעה'. נדה כ"ה ע"ב.

***

סיכום מקורותיו של ר"ש בתורה שבעל פה.

ציטוטים בדבריו מתלמוד ירושלמי ישנם כרבע ביחס לציטוטים מתלמוד בבלי (38-11), מדברי רש"י ותוס' ר"ש מצטט פעמים בודדות בלבד (2-1), לרמב"ם הוא מפנה פעם אחת, והמדרש היחידי שהוא מזכיר הוא 'פִּרְקֵי דְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר' [שהמסורת היהודית מייחסת אותו לתנא רבי אליעזר בן הורקנוס אולם במחקר מקובל שהוא חיבור מהמאה השמינית]. לספרו 'מרכבת המשנה' ר"ש מפנה פעמיים. מעניין שר"ש ציטט באופן יחסי את התּוֹסֶפְתָּא כמעט כמו המשניות (4-6) שלאורך הדורות לא זכתה לפופולריות רבה כמשנה והתלמוד שבא אחריה. (יש לחקור האם בתוספתא ישנו מידע גאוגרפי כמו במשנה, או שר"ש היה ייחודי בידענותו בלימוד התוספתא, שכאמור לא זכתה לפולופריות רבה כהמשנה)

משניות 6

תוספתא  4

תלמוד ירושלמי  11 [4]

בבלי 38

רש"י 1

תוס 2

מרכבת המשנה 2

כפתור ופרח 1

פרקי דר' אליעזר 1

רמב"ם 1

***

בסוף 'חוג הארץ' ר"ש כתב באור על משנה במסכת שביעית פ"ט שלש ארצות לביעור. ביאור זה מתבסס על תלמוד ירושלמי מסכת שביעית. בהמשך נוספו עוד ערכים בארץ ישראל לפי שבטים ואח"כ לפי אותיות א' ב',  שם ציטט ר"ש לראשונה את הרד"ק, וכן את ר' דוד דוד פרנקל מברלין בעל 'קרבן העדה', מחבר בן דורו.

סיכום מקורותיו של ר"ש בחלק השני של 'חוג הארץ': ירושלמי 2, בבלי 7, תוספתא 1, רש"י 4, רד"ק 3, כפתור ופרח 1, קרבן העדה 1. 

בשיחה שערכתי עם ד"ר עמיחי שוורץ, הוא העלה טיעון שר"ש לא ראה בעיניו את כפתור ופרח, זאת מכך שהציטוט היחיד שהוא מביא בשמו (בחוג הארץ) הוא בערך ירמוך, וציטוט זה אינו נכון (כפי שמעירים במהדורת תשמ"ח). אם כן מסתבר שראה את כפתור ופרח במקור שני.

אומנם שוורץ מסייג את השערתו, כיון שברור מספרו 'מרכבת המשנה' שר"ש הכיר את ספר 'כפתור ופרח' כהוגן, כיון שהוא מצוטט מדבריו שם כמה וכמה פעמים, לכן ההשערה אשר יש להעלות [וכן מעלה ד"ר שוורץ], שר"ש [כפי שהוכיח בוני ריכב] כתב את ספרו ע"ג המפה וספרו של אדריכום, ולכן לא ראה לנכון להפנות בספרו אל מקורות חז"ל, והיכן שבחר למרות זאת להזכיר ממקורות חז"ל הרי זה מדברים שעמדו בזיכרונו בעת שכתב את הפירוש של המפה[5].

 

***

 

[1]חוק שימור שמות מובא בהרחבה במאמרי העוסק בנושא הנ"ל (טרם פורסם) וכן בקצרה במאמר סמינריוני במסגרת לימודים במכללת ירושלים, מאמר סמינריוני העוסק במשכן שילה, תש"פ

[2]אברהם יערי, מסעות א"י, מסדה 1976, עמוד 399, ראה הערתו 94 שם. גם הנוסע הנוצרי יואהן אאגידיוס ואן אגמונט בשנת 1723 מוסר לנו בשם יהודי צפת שזוהי העיר חרמה מספר יהושע (מסעות נוצרים בא"י). ראה 'כפתור ופרח' פרק יא לר' אשתורי הפרחי, וכן 'חיבת ירושלים' שכתבו בפירוש על צפת המקראית שאין היא במקומה של ימינו, וכן כתב בארוכה על כך בספר 'צוף דב"ש' תוך שהוא תמה על ספר 'צח ואדום' שמצטט "פירוש ירושלמי ישן נושן" שכותב: "צפת היא עיר שבגליל שקוראים עתה צפת ופסוק בשופטים 'יושב צפת'. מצטט הצוף דב"ש את ר' אשתורי הפרחי שכותב במפורש "לדרום של קדש, כמו יום על ראשי ההרים עיר ושמה צפת, ואין זה חרמה כי היא בארץ יהודה בחלק שמעון, והיא עיר חדשה מוסבת שם הישנה" (הובא בספר שער החצר סימן תקכ"ח).

[3]יש לציין ש'מגדל עדר' מובאת בנביא מיכה (ד ח) על מיקום גאולה ור"ש לא ציין זאת, וכן מוזכרת כמה פעמים בתלמוד על כך שהייתה במרחק מה מירושלים (ראה שקלים ז ד) ור"ש לא ציין את המקור לכך. עוד פרט מעניין שמוכח שר"ש לא היה משיחי, ולפחות פעמיים שהיה יכול לכתוב על מקום מסוים (רומא בגליל, ומגדל עדר) כמיקומו של התגלות המשיח, הרי שנמנע מכך.

[4](מקום אחד נוסף ע"פ תיקון של מהדורת תשמ"ח).

[5]כאן המקום להודות לד"ר שוורץ על היעוץ הרב שנתן לי, הן בתכתובות אלקטרוניות והן בשיחות טלפון, שערכתי עמו.