פרק י"ד: ניסיון להבין את זיהוי של הר"ש מחלמא את מגוריו של אברהם בגליל

למעשה עד כאן אין להניח הסבר ברור לכך שסבר הר"ש על אברהם שהתגורר בבאר שבע הגלילית, ננסה ללמוד על כך לפנינו.

המדרש מתאר את מסעו של אברהם אבינו במהלך כניסתו לארץ ישראל, בעוברו ברכס סולמה של צור: "אמר ר' לוי: בשעה שהיה אברהם מהלך בארם נהרים ובארם נחור, ראה אותם אוכלים ושותים ופוחזים. אמר: הלואי לא יהא לי חלק בארץ הזאת, וכיוון שהגיע לסולמה של צור ראה אותם עסוקים בניכוש בשעת הניכוש, בעידור בשעת העידור, אמר: הלואי יהא חלקי בארץ הזאת. אמר לו הקב"ה: 'לזרעך אתן את הארץ הזאת' (בראשית יב, ז), (בראשית רבה לט, ח)[1].

כמו כן, מקום המאורע המכונן בהיסטוריה היהודית הלא הוא 'ברית בין הבתרים' (בראשית, פרק ט"ו, פסוקים ז'-כ"א) מתואר במספר מסורות יהודיות החל משנת משנת רצ"ז - 1537, ('אגרת יחוס אבות') כמקום קדוש שיהודים נוהגים להשתטח בו בהר הבתרים: "מעמד לאברהם אבינו, והוא מקום בין הבתרים והוא על ראש ההר, וקורים לו הגויים "משהד א-טייר"[2].

גם השליח משה ירושלמי כותב בשנת תקכ"ט (1769): "מעמד בין הבתרים - שם הר גבוה ועליו בית גדול ושלושה מגדלים עליו. ובמקום הזה כרת הקב"ה ברית עם אברהם אבינו ע"ה"[3]. המהדיר יערי מעיר: "נקרא כיום "מקאם אבראהים", מצפון לבניאס". [ואין כאן המקום לדון על מיקומו המדויק של מאורע זה, שישנם האומרים שהתרחש בחברון ומסתבר שהמסורת על המיקום בסמיכות לבניאס, הינה מסורת מוסלמית שככל הנראה קדמה למסורת היהודים].

אם כן לפנינו שני מקורות יהודים שמהמתואר בהם עולה כי מקום הימצאותו של אברהם היה גם בצפון הארץ, ואנו נעלה השערה שמקורות אלו הם שעמדו לו לר"ש כסימוכין בעת שכתב את ספרו.

יערי מציין שספרו של ירושלמי נדפס בשנת תקכ"ט (1769) "קרוב לוודאי באמשטרדם". על כך מוסיף פרט מעניין, שתפוצתו של ספרו של ירושלמי היתה כה נרחב [!] "כנראה, נתחבב הספר מאד על העם, עד ששנים מועטות אחרי הדפסתו כבר לא היה מצוי, ובשנת תקנ"ג (1793)  העתיק לו הש"ץ ר' זלמן מהיידעלהיים את כל הספר בכתב יד. מחמת יוקר מציאותו לא היה ידוע לחוקרים רבים, שכתבו בעניני א"י".[4]

אם כן אנו נעלה השערה שלמרות שר"ש לא הזכיר את אברהם אבינו ב"הר הבתרים", ו"סולמה של צור", יתכן שכתביו של ירושלמי, שקדמה לו אגרת "יחוס אבות" התפרסמו בעולם היהודי והתגלגלו לאוזניו של ר"ש אודות מיקום "מעמד בין הבתרים".

עם זאת יצוין כי בעולם הנוצרי ישנם מספר אתרים תנכי"ם שבניגוד למסורת הועתקו לגליל, כגון 'מערת שם ועבר', גשר בנות יעקב, מערת יעקב בצפת; ואף למשנת הר"ש השתרבבו דברים מעין אלה כפי שנכתב בערך 'בור יוסף' שר"ש העתיק את הבור ואת דותן לגליל כפי שעשו נוסעים אחרים בעקבות המוסלמים.

עדות יחידה פרט לזו של הר"ש על כך שקיימת באר שבע בגליל, והיא מוזכרת עם אברהם אבינו, מצינו ביומנו של תלמיד רבי חיים בן עטר שעלה עם תלמידיו לארץ ישראל בשנת תק"ב (1742) וכמנהג ה'זיירא' עלו ללמוד ולהתפלל על קברי הצדיקים, ונותר למזכרת המשפט הבא: (הפיסוק אינו במקור) "הלכנו משם מעט לבית גדול, ובתוך הבית לפנים מערה קבור רבי יהושע בן חנניה... לפתח המערה שם באר א' [אחד] רחב עד מאד למטה וצר מלמעלה יש בו הרבה מים חיים ושתינו ממנו. אמרו שהיא באר שבע והמים שלו לא נבראו כמותם בעולם ברכת אבר"הם"[5].

ראשי התיבות אבר"הם, הם מליצה מפסוק ספר בראשית  -  פרק כ״ח  -  פסוק ד׳: "וְיִֽתֶּן־לְךָ֙ אֶת־בִּרְכַּ֣ת אַבְרָהָ֔ם לְךָ֖ וּלְזַרְעֲךָ֣ אִתָּ֑ךְ לְרִשְׁתְּךָ֙ אֶת־אֶ֣רֶץ מְגֻרֶ֔יךָ אֲשֶׁר־נָתַ֥ן אֱלֹהִ֖ים לְאַבְרָהָֽם", וכך נהגו הספרדים להביא מקור מהתורה לנושא האגרת. מכאן נראה שתלמיד האור החיים ממש סבר על הבאר המפליאה עם המים ש"לא נבראו כמותם בעולם" שהיא שייכת לאברהם אבינו.

 005

יתכן שאם נצרף את מכלול הסיבות, נבין מדוע ר"ש העתיק את אברהם לגליל.

 

[1]יש לציין שמבחינה היסטורית גאוגרפית אין האגדה הזאת מתיישבת עם פשוטו של המקרא שלפיו הגיע אברהם בראשונה אל אלון מורה, כנראה דרך סוכות ופנואל כמו יעקב נכדו, (הערה של הרב פרופ' יואל אליצור, ספר "מקום בפרשה", משכל, תל אביב, 2014, עמוד ) 379.

[2]אודות אגרת "יחוס אבות", ראה: רחל צרפתי, "איורי "ייחוס האבות": אמנות עממית מארץ-ישראל", בתוך הספר: מנחה שלוחה: תיאור מקומות קדושים בידי אמנים יהודים,  מוזיאון ישראל, 2002;

שלמה צוקר, "יחוס האבות" או "אלה מסעי": מגילת המקומות הקדושים באוצרות בית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי", אריאל, 123-122,  תשנ"ז;

אלחנן ריינר, "'מפיהם ולא מפי כתבם': על דרכי רישומה של מסורת המקומות הקדושים בארץ-ישראל בימי הביניים", בתוך הספר: וזאת ליהודה: מחקרים בתולדות ארץ-ישראל ויישובה מוגשים ליהודה בן פורת, 2003.

 

[3]יערי אברהם, מסעות ארץ ישראל, עמ' 436, מסדה, רמת גן 1976.  יש לציין שמספר שורות לפני ערך "מעמד בין הבתרים", כתב ירושלמי על ה"בניאס", שבו הוא מזהה את קברם של אביי ורבא .

[4]שם עמ' 775. באגב נציין פרט מעניין מכתביו של ירושלמי. מענינת גישתו לקברי צדיקים, וכך לשונו: "והם מכבדים מאוד את קברי הקדושים (המוסלמים) וגם הישמעאלים והערבים משתטחים על קברי הקדושים, מתפללים תפילותיהם ונודרים נדרים ונדבות לשמן זית. ובעיני ראיתי כמה פעמים ישמעאלים וערבים השתטחו על קברי הקדושים להתפלל תפילותיהם. ואם ישמעאלים וערבים כך, מה עלינו לעשות! עלינו לקונן יומם ולילה ולבכות על חורבן הבית ועל מיתת הצדיקים והחסידים זכותם תגן בעדינו" (מסעות א"י עמוד 431), לא כאן המקום לכתוב על התפתחות ההילולות ההמוניות, והתנגדות מיעוט הרבנים לאלו, ראה: שו"ת מיים חיים, חיפש תשי"ג, ח"א אורח חיים סימן ר"ז "מנהג הילולת הצדיקים".

 

[5]האגרת במלואה של תלמיד האוה"ח הובאה ב'אגרת והתשובות' רבינו חיים בן עטר בעל ה"אור החיים" הקדוש מכתב יד  בני ברק תשע"ב, מכון להוצאת ספרי אור החיים הקדוש. עמוד קסז, וכן בספר 'נר מערבי'  מכון להוצאת ספרי אור החיים הקדוש, תשע"ג מהדורת גרוסמן באותו הנוסח.

אומנם בספר 'באור החיים'  הלכות רבינו חיים ן' עטר זי"ע אגרות ומסמכים, לוי יעקב שלמה, תשע"ד עוז והדר בעמוד 377 החסיר את התיבות האחרונות: "ברכת אברהם",  ובקובץ פידיאף בשם 'אגרת המסע'- אגרת מספר 'ארץ החיים' ללא ציון שנת דפוס המובא בתוכנת 'אוצר החכמה הובא התיבות 'ברכת אברהם' ללא ר"ת.

 

יש לציין שעל אותה מערה רבי חיים ויטאל כותב עליה בשער הגלגולים שהוא בור של גויזו, שכפי הנראה- גויזו זו משפחה של מדריכי זיארות (ירושלמי כותב עליו במסעות ארץ ישראל עמ' 430 מסדה, רמת גן, 1976).  יש לציין שבימינו ישנו אתר ארכיאולוגי בשם 'באר אברהם' על גדות נחל באר שבע, בשערי העיר העתיקה של באר שבע. שם על פי מסורת היא הבאר ממנה שתה אברהם אבינו.