תשוקת א"י אצל משכילי גליציה// פרק א

 

ממשיך מאהר בהקדמתו: "ואם יש אתנו ספרים אחדים הדוברים אודותיה, הלא אין פעולותיה שלמה, זעיר שם זעיר שם, תערובות בלי סדרים, הקליפות לקטו והפרי השליכו וכל הנוגע לידיעת הגעאגראפיא עזבו ולא דיברו ממנו מאומה – לזאת יצרתי אנכי את הספר הזה אשר לפניכם קוראי היקרים, לאהבת ה' עמו, וארץ נחלתו, ולא מלבי בדיתי, כי אם כל דבריו העתקתי מספרי חכמי עמינו וחכמי העמים, כל חזון שוא ומקסם חלק זריתי הלאה, ואת הטוב הרימותי והיה קדש". בהמשך ננסה להבין, איזה חזון שוא מאהר זרה הלאה, ואיזה טוב הוא הרים.

בנוגע לתוכחתו של מאהר: "וכל הנוגע לידיעת הגעאגראפיא עזבו ולא דיברו ממנו מאומה", יש לציין שספרו של הרב יהוסף שוורץ "תבואות הארץ" שעוסק בגאוגרפיה של ארץ ישראל הופיע לראשונה בירושלים בשנת תר"ה (1845), שלוש שנים טרם הדפסתו של "מבשרת ציון", כך שמסתבר שמאהר לא ראה את ספרו של שוורץ[1].

 

בסוף ההקדמה, מאהר, מודיע לקוראיו על הוספה לספרו את אגרותיו של ד"ר אליעזר הלוי תלמיד החת"ם סופר, ויד ימינו של משה מונטפיורי[2].

המעניין שמאהר הדגיש זאת בעמוד השער של ספרו, מה שמביא אותנו לתהות האם מאהר עשה זאת כיון שחפץ לעורר רושם שספרו הינו מחקרי וראוי לקנותו, ולכן הוא צירף את אגרותיו של הלוי שבשנים אלו היה ידוע ומפורסם לכל (ע"י מרדכי גינצברגר שפרסם זאת הן בעיתוני התקופה, והן בספר "דביר" שהודפס בוילנה בשנת תר"ד (1844) וראה הערה 2).

ד"ר רבקה וולפא שעורכת מחקר בימים אלה על מאהר, טוענת שמאהר מיחזר הרבה חומרים שקדמו לו, כמו כן הוא מאוד כיבד את גינצבורג וכל מפעלו, והשתמש בתרגום שלו ב"גלות הארץ החדשה" בספרו "מציאת הארץ החדשה".

וכך דברי מאהר: "ובסוף הוספתי ספורי מסעות רב אחר גדול ונאמן כנראה לכל קורא בדבריו, ואגרות הרב החכם רבי אליעזר הלוי נ"י הנודע לתהילה בשם דאקטר לעווע, ומפורסם ע"י מסעיו עם השר הצדיק רבי משה מאנטעפיארע נ"י לדמשק ולרוסיה- יקרא כל אשר יראת אלהים ואהבת עמו בלבו וימצא בם עונג ומרגוע לנפשו. יואל אלוה ירחם ציון ויבנה ערי יהודה, ישיב ישראל לארצו, ויהודה לאדמתו, ואז תחזנה עינינו כל הדברים הכתובים בספר, ונגיל בעוז ה' בגאון שם אלה יעקב".

לבוב ל"ג למספר בני ישראל ה"א תר"ז.

 

 

[1]יש לציין שחמישים שנים ויותר לאחר שפורסם ספרו של מאהר, היתייחס ללימודי "גאוגרפיה" הרב יוסף חיים מבגדד - הבן איש חי, בהמשך המחקר נתייחס לכך.

 

[2]איגרותיו של הלוי הודפסו לראשונה בעיתוןAllgemeine Zeitung des judentnms שנה שלישית (1839) גילונות 18– 71 ותורגמו לעברית, מתוך השמטת הפרטים הארכיאולוגים ע"י מרדכי גינצברגר ונדפסו בספרו "דביר", ווילנא תר"ד עמ' 1-47. התרגום העברי חזר ונדפס ע"י ד"ר י.י ריבלין בסריה "מגילות לבתי ספר" מס' 38, תל אביב אומנות, תרצ"א. אברהם יערי טוען שריבלין השוה את התרגום למקור, ושינה שינוים קלים בלי לפגוע בעצם סגנונו. אברהם יערי ב'אגרות ארץ ישראל', מסדה, 1971 רמת גן עמ' 379 העתיק מריבלין, בהמשך נעסוק בתרגומו של מאהר לאגרות הלוי.