עיון בכתבי רבי העשיל צורף (1)

 

א.   ה"אלוף בתורה" או בלי שום ידיעה בתורה?

א.1. איש אלוהי, מתקן נשמות

ר' העשיל ב"ר יוסף צורף, בן המאה הי"ז[1], היה יליד וילנא שהיגר ממנה[2] לקרקוב. יהודי זה, שהידיעות אודות חייו מועטות, שימש כדמות מפתח בחברות יהודיות שונות באותה תקופה. כיון שכך, העיסוק בו גדל והבלבול סביבו - גם כן[3].

מן המעט שכן הגיע לידינו, אנו יודעים כי מדובר במי שמתואר כ"פה קדוש, איש אלוהי[4]". שבחו עולה מתוך תיאורו בפנקס החברא קדישא דקרקוב: "האלוף בתורה, שר הבירה, נר ישראל, עמוד הימני, מאור עינינו, המקובל האשל הגדול, בודאי מימות יהושע עד יהושע לא נמצא כמוהו, ממש עליו נאמר.. ספרא רבא בישראל, כי היה כותב חמישה ספרים... והכל יחודים גדולים... וכל ימיו לא זז מפתח ביתו רק לב"ה[5] ומב"ה לביתו, וכתב יום ולילה ממש לא נתן שינה לעיניו, וכתב רזין עילאין יחודים גדולים, ה"ה מו"ר יהושע העשיל במוהר"ר יוסף מוילנא צורף, שידע לצרף אותיות התורה, יצאה נשמתו הקדושה והטהורה ממש במיתת נשיקה...[6]".

שמו של האדם הגדול הזה, שאף מתנבא ודבריו מתקיימים[7], נפוץ גם למרחקים: "הרופא כמהר"ר משה בורגא... סיפר לי... כי היה בוילנא איש אחד ושמו רבי אשל, וזה י"ב שנה בקירוב התחיל לגלות ענינים מהזוהר... ומצאו בו ממש בסודותיו הנפלאים ובפרט מהגאולה... ונותן תיקונים ומגלה עתידות[8] ונותן עצה לשואליו[9]". 

בעקבות זאת, מגיעות לרבי העשיל שאלות בעניני השעה אף מן המרחקים. רבי בנימין כהן, פוסק חשוב היושב בריג'יו שבאיטליה, כותב באגרת לרבי העשיל: "הכל צריכין למרי חיטייא, דנהירין ליה שבילי דשמיא, כחד מן קמייא, בוצינא קדישא ואוירא דכיא, נר ישראל, פטיש החזק, עמוד הימני, האשל הגדול[10] אשר ברמה, נחל נובע מקור חכמה, כבוד מעלת רום אדוננו כמהר"ר העשיל[11]".

הוא מבקש מרבי העשיל ש"אל ישיב פנינו ריקם... להודיע לנו בחינת נפשנו רוחנו ונשמתנו... בעבור נדע לתקן את המעוות... ולהדריכנו בדרך ישרה, כרצון אבינו שבשמים... ולהשפיע עלינו מחכמתו ובפרט בסוד התפילה... והיחודים המצטרכים בימים אלה... בעבור אשר הוגד לנו מפה קדוש מהר"ן (=נתן העזתי) זללה"ה שאין לכוון בהם, יען כי כבר קמה שכינתא מעפרא[12], ואין איתנו יודע עד מה... ויושט לנו את שרביט הזהב... ויגיד לנו את דרכנו אשר נלך בה לבטח... וברוח קדשו[13] ימלא חסרוננו... בצאתנו כורעים ומשתחוים ומודים וכעיני עבדים אל אדוניהם עיננו תלויות עד שיחננו, נשמעה מה ידבר כי ידבר שלום". מכתב זה מעיד יותר מכל על פרסומו של רבי העשיל כאיש אלוקים קדוש[14], המחזיק בידו את המפתח להבנת סודות התורה והבריאה.    

 

א.2. "כלל אינו מבין באלו הדברים"

אלא שבשונה מהדמות הגדולה המתוארת כאן, עולה ממקורות אחרים תמונה מורכבת יותר: רבי יעקב פאפירש[15] מתאר את רה"צ: "נהירנא כד הוינא טליא, היה אחד בק"ק קראקא ונקרא רבי העשיל צורף. לא היה בעל תורה ופתאום היה אומר נפלאות[16] וסתרי תורה מפי מגידיו... ולסוף אגלי בהתן (=התגלתה חרפתם)... שכל דבריהם היה על ידי קליפות[17]". לדבריו, לא מדובר בתלמיד חכם במובן הרגיל של המושג. מדובר במי שבבת אחת - ללא הכנה מוקדמת מצידו - נודע כאיש אלוקים, ויש בכך טעם לפגם[18]. תיאור זה משתלב היטב עם עדותו הנזכרת של ר' משה בורגא, עדות שמבקשת להאדיר את רה"צ אך אינה חפה מתיאורים מקטינים. גם הוא מספר שר' העשיל הוא "תם[19] בלי שום ידיעה בתורה[20]".

גם השבתאי חיים מלאך[21], כותב בחריפות ובזלזול אודות יכולותיו התורניות הלא גבוהות של רה"צ. הנה דבריו: "בענין מהר"ר העשיל נר"ו - כבר כתבתי שהוא אינו יודע שום דבר מענינו, וגם בכתבי הרב מהר"ר יצחק לוריא לא יש לו ידיעה, רק בעניניו על פי דברי הרב משה קורדובירו הוא בונה דבריו. אבל רובם ככולם גימטריאות. אבל לדעת איזה דבר מעתידות או מהשאלות של מורי ורבותי מה שהבאתי עמי, אינו יודע שום דבר. או להכיר בפרצופים ולומר בחינות, כלל וכלל אינו מבין באלו הדברים[22]".

האיש הקדוש הזה, מתברר כמי שדרך כוכבו בצורה לא טבעית. אין כאן עמל ויגיעה שהובילו להישגים אינטלקטואליים ורוחניים. לפנינו אדם פשוט, שלא לומר בור, שאך בפתע הפך להיות מקובל ואיש קדוש. מצב שיש הדורשים אותו לשבח, ויש הדורשים אותו לגנאי.  

 

ב.    איש תורת הנסתר

הנטיה הראשונית, כאמור, היא לראות במקורות השונים תיאורים לתקופות שונות בחיי רה"צ. התקופה שעד להתגלותו, שאז הוא הופיע כאדם פשוט, והתקופה שלאחריה, שאז מתגלים כוחותיו הנסתרים, או שמא אור עליון נוגה עליו בפתע ורוח ה' החלה לפעמו[23]. כך אכן מפורשים הדברים באגרתו של מרדכי ב"ר שלמה, "העומד לשרת בקודש בב"ה החדשה בוילנא", ה"הולך רכיל ומגלה סוד" ש"משנת תכ"ו[24] בא אליו התעוררות גדול ובא אליו מראה ממש כמו שראה יחזקאל נביאה... וקודם לכן לא היה יודע מאי קאמרי רבנן, ממש עץ יבש והיה רק בעל מלאכת צורף[25], ומשנת תכ"ו רצוף אהבה...[26]".    

ברם, לא די בהסבר זה כדי לעמוד על דמותו של רה"צ. מכתבו של חיים מלאך דלעיל, המזלזל ביכולותיו הסגוליות של רה"צ, נכתב לאחר ששמו כבר התפרסם. בין אם הדברים שכתב מדויקים ובין אם לאו[27], ניתן ללמוד מהם שגם לאחר פרסומו של רה"צ כמקובל - יש מקום לטעון לגבי איכות ידיעותיו, ובודאי שאין לראות בו כחוזה עתידות.

נראה, איפוא, להבחין (לא רק בתקופות בחייו), כי אם בסוגים שונים של ידע. כוונתי לכך שאף אם רב כוחו של האיש בתורת הנסתר, עודנו "בלי שום ידיעה בתורה", בתורת הנגלה וההלכה הקלאסית. משום כך, הוא מצטייר (בפנקס הח"ק, למשל) כאיש אלוקים[28] (=תורת הנסתר), בעוד שבתורת הנגלה, מה שאנשי תורה מכירים כלמדנות תורנית קלסית - הוא בור. זוהי דמותו של "חסיד שבתאי[29]" (בשונה ממי שהשבתאות הביאתו לידי הפקרות, בא רבי העשיל צורף לידי חסידות ופרישות[30]), אבל חסידותו מכוונת אותו אל עולם הנסתר, ולא אל עולם התלמוד[31], שלגביו הוא נותר בור.

 

ג.     איש אלוקים ובור - על פי כתב היד

ג.1. "תחרשו כל מארי נצחין באוריתא"

אף כי כתביו[32] "לוטים ערפל כבד של גימטריאות ונוטריקון, סודות על גבי סודות[33]", אין ספק שדמותו זו של האיש, עולה גם בעיון בכתביו. אצטט, לשם הצגת הטיעון, קטע קצר מתוך כתב היד[34]:

 

ועתה תמצא סוד גדול ופלא אימתי אתקיים בכ"ל האר"ץ[35], שתהיו ה"ס ונייחו מטרחא דגלגולא בגין ו' הנצנים באר"ץ דאתמר בהו בגלותא אל תתנו דמ"י להקב"ה באוריתא וכן המזכירים א"ת יהו"ה רעי"א מהימנ"א, אל דמי לכם וכתי' אלהי"ם אל דמי לך ואל תחרש ואל תשקו"ט א"ל, בגין לאתער' לתתא במה דישרי אתערותא דלעילא ר"ל אלה"ים דא דא ה' עלין ה' של יהוסף ד' איהי ד' אשת א"ח[36] ו' יהו"ה יוס"ף נהורא חוור"א איש האלהי"ם אתקרי שתמן ... מ'שה א'יש ה'אלהים אתקרי דלית ליה לו' בעלה יהו"ה נהור"א חוורא ולמטרוניתא אדנ"י היכ"ל לית להו נייחא בגלותא ותמן לית לאיש האלהים דמי ותחרש עד שאתתקין באתערותא דלתתא ע"י ו' הנצנים בארץ חבורא דמטרוניתא היכ"ל נהורא תכלא עם בעלה יהו"ה נהורא חוורא למהוי ויהו"ה תשרי בהיכל"ו ובדין ה"ס מפניו ר"ל ודוממו סלה ר"ל יִדְמו ותשקטו ותחרשו כל מארי נצחין באוריתא כדי שינצחו קרבו לגבי ע' אומין ע' ע"ז כמה שנ' לם נצח אלא כלהו תהיו לעתיד ח"שו לגבי כ"ל שיח כמו שנ' וח"ש עתידות למ"ו וכל כך למה בגין בעלה יהו"ה איש מלחמה יהו"ה שמ"ו, בכ"ל האר"ץ איהו יהו"ה ילחם לכם ואתם תחרישון אתמר 

 

לאמר: תודות ל"נצנים בארץ", אלה שלא "נותנים דמי להקב"ה", נגרמת אתערותא דלעילא, ואז "הס מפניו כל הארץ", נוצרת מנוחה (=הס, השתקה) בעולם. או אז הוי' שורה בהיכלו (=יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה). אז גם ישתתקו כל "מארי נצחין באוריתא".

והלא דבר הוא: הנצחון על שבעים האומות, כפי שמפורט שם, והמנוחה בעולם, לא יגיעו אלא בזכות ש"מארי נצחין באוריתא", המה תלמידי החכמים, ישתקו ויחרישו[37]. שוב עולה דמותו של מי שאינו יכול ליטול חלק בבית המדרש הקלאסי, ובחזונו - ראוי לו לבית המדרש הזה להשתתק.

 

ג.2. ציטוטי נ"ך לעומת ציטוטי תלמוד בכתב היד

זאת ועוד אחרת: הקטע דלעיל הוא קטע לא גדול מתוך כתב יד[38] ארוך[39], צפוף וקשה להבנה[40]. אכן בקלות ניתן להבחין בריבוי פסוקים המצוטטים כאן. שניים מהם - מעניינים במיוחד. הוא מצטט מתהילים פג, ב: "אלקים אל דמי לך, אל תחרש ואל תשקוט אל", וכותב: "אלהים אל דמי לך ואל תחרש...". גם בפסוק אחר (תהילים ד, ה) אותו הוא מצטט, משנה רה"צ מהכתוב. במקור נאמר "אמרו בלבבכם על משכבכם ודמו סלה", ובכתב היד - "ודוממו סלה". אין המדובר בהבדלים משמעותיים, אבל ניתן ללמוד מהם לכאורה שרה"צ כותב את הדברים מזכרון, ואין הוא מעתיקם מספר.

ציטוטים מן התלמוד, לאידך, כמעט ולא מצויים בכתב היד (עד כמה שעיינתי). יתר על כן: בהמשך הדברים הוא מצטט את דברי חז"ל ש"שופריה דיעקב מעין שופריה דאדם הראשון", והוא מציין את מקור הדברים: זהר בראשית שפ"ג[41]. אף כי לכל צורב מוכר מאמר זה מהתלמוד (בבא בתרא נח), לרה"צ - הוא מוכר מן הזוהר. מה שיכול לחזק את המחשבה שאין הוא בקי בתלמוד (ואף לא באגדותיו) והלכה, לעומת יכולותיו (הבאות לידי ביטוי בצטטו מן הזכרון) בסוגות האחרות של ספרות הקודש.

יש באמור לעיל, כדי להאיר את דמותו של ר' העשיל צורף מזוית מסוימת.

 

 

 

ד.    רשימת מקורות

 

כתבי יד:

כתב יד ספר הצורף, 465 ⁰HEB 8

 

 

ספרות מקור:

דב בער מליניץ, שבחי הבעש"ט, מהדורת מונדשיין, ירושלים תשל"ב.

מרגליות, ישעיה אשר זעליג, הילולא דרשב"י, ירושלים תש"א.

קוידנובער, צבי הירש, קב הישר, מכון הכתב, ירושלים תשמ"ב.

שריקי, מרדכי (ע), אגרות רמח"ל ובני דורו, מכון הרמח"ל, ירושלים תשס"ט.

 

ספרות מחקר:

דמביצר, יואל, מפלת עיר הצדק, וינה תרל"ח.

ליבס, יהודה, נבואתו של השבתאי רבי השיל צורף מוילנא בכתבי רמ"מ משקלוב תלמיד הגאון מוילנא ומייסד הישוב האשכנזי בירושלים, בתוך: https://liebes.huji.ac.il/files/heshil.pdf

פריימן, אברהם, עניני שבתי צבי, מקיצי נרדמים, ברלין תרע"ג.

צונץ, יחיאל מתתיהו, עיר הצדק, למברג 1874.

רבינוביץ, זאב, מן הגניזה הסטולינאית, בתוך: ציון (ה), החברה הא"י להיסטוריה, י"ם ת"ש. עמ' 125 - 132.  

שלום, גרשם, כתבי יד בקבלה, האוניברסיטה העברית, ירושלים תר"צ.

שלום, גרשם, מחקרי שבתאות, עם עובד, תל אביב תשנ"ב.

שלום, גרשם, מחקרים ומקורות לתולדות השבתאות וגלגוליה, מוסד ביאליק, י"ם תשמ"ב.

שלום, גרשם, שבתי צבי, עם עובד, תל אביב תשל"ה.

 

אחר:

רוזנפלד, מנחם מענדל, הזוהר המאיר מן המזרח, בתוך: http://jgbherzog.jgaliciabukovina.net/node/306

 

 

 

[1]יליד שנת שצ"ג (1633), כך עולה מכמה מקומות בכתביו (מצוטט אצל ליבס, נבואתו של השבתאי רבי השיל צורף מוילנא, עמ' 5 ובהערה 20). על פי הנכתב במצבה, רה"צ נפטר באייר ת"ס (1700). ע"פ העתקת צונץ (המוטעית?) את פנקס הקהילה - באייר ת"פ (1720).

[2]מחקרי שבתאות עמ' 583: סביב שנת תנ"ה (1695).

[3] ראה עיר הצדק עמ' 106 (ראה עוד ב'מפלת עיר הצדק' עמ' 28); "חושבנא אבי דרי", הפלס, ג, תרס"ג עמ' 744 ואילך.

[4]קב הישר פרק ק"ב

[5] היה מי שכתב שהיינו בית מדרשו של המגלה עמוקות, וזוהי טעות (ראה עיר הצדק שם).

[6] הציטוט במלואו מופיע בעיר הצדק הערה 82.  

[7]קב הישר שם; ראה עוד בעניני שבתי צבי עמ' 99 ואילך.  

[8]הרופא עצמו מאריך לתאר את הנבואות שניבא לו רה"צ ואת התגשמותן המלאה.

[9] עניני שבתי צבי שם.

[10] כינוי החוזר על עצמו ביחס לרבי העשיל. ראה אצל ליבס, עמ' 24.

[11] האיגרת - מקורה בכתב יד הלברשטם 40 - התפרסמה בעניני שבתי צבי עמ' 106 - 107.

[12]במכתב אחר הובאו דברים אלה בשמו של רה"צ עצמו. ראה ב"מן הגניזה הסטולינאית" עמ' 127.

[13] כאן, במובן הפשוט של רוח נבואה, עיין במכתב בפנים.

[14] מן הנמנע להביא כאן את המכתב בשלמותו. אך כדאי לכל מבקש - לראות את השפה המליצית, ובעיקר הנרגשת, במקורה.

[15]רבי יעקב פאפירש: פוסק, מקובל ואב"ד בערים מרכז אירופאיות (פראג, קובלנץ, הלברשטט ופרנקפורט). המכתב המצוטט נכתב במסגרת הפולמוס על הרמח"ל, שרי"פ ממובילי ההתנגדות לו. יש לציין לאור האמור, שתיאורו את רה"צ הוא מפי השמועה ולא על בסיס היכרות אישית.  

[16] לא ברור אם הכוונה ל"נפלאות תורה" = חידושי תורה וסודותיה, או שמא "נפלאות" במובן של ניסים וגילוי עתידות.

[17]אגרות רמח"ל ובני דורו, איגרת קנא.

[18]כי מקורה של עליה מטאורית זו, כאמור בפנים, אינה מן הקדושה. 

[19] במובן של ירא שמים. ראה את המשך המכתב שם.

[20] עניני שבתי צבי, עמ' 99. 

[21]חיים מלאך: תלמיד חכם שהיה קשור בחבורת רבי יהודה החסיד. מהדמויות השבתאיות המרכזיות בפולין, שעשה נפשות לשבתאות בתקופה שלאחר ההמרה. קשור בחבורת רבי יהודה החסיד

[22] מחקרי שבתאות עמ' 585.

[23]מחקרים ומקורות לתולדות השבתאות וגלגוליה עמ' 84.

[24] שנה זו לא עולה בקנה אחד עם תיאורו של ר"מ בורגא (שנכתב בשנת תנ"א או תנ"ב) ש"זה י"ב שנה... התחיל לגלות ענינים...".

[25] כאן - השם "צורף" על שם עיסוקו, לעיל בפנקס מופיע שם זה על שם שהיה "מצרף אותיות שבתורה" (=עוסק בגימטריאות). ראה אצל ליבס, הערה 8.

[26]כתבי יד בקבלה, עמ' 239. ראה גם שבתי צבי, א, עמ' 309.

[27] מה גם שהם נכתבים על רקע הפולמוס הפנים שבתאי.

[28] השווה עם תיאורו של מרדכי ב"ר שלמה: "יושב בתחילת הלילה עד ג' שעות בלילה ולומד הכל בכתיבה מתוך הזוהר ומתוך תקוני זוהר ובשבעים תיקונים. ואחר... הולך לישון עד ו' שעות בלילה, ואחרי זה עמד והלך למקוה... ותיכך ישב ללימודו עד אור הבוקר".  

[29] אף אם נבקש להמנע מלהחתימו - להכתימו בחותמת "שבתאי" (ראה ביקורתו של מונדשיין במבוא לשבחי הבעש"ט עמ' 64), מן ההכרח להודות שחלק מרעיונות שבתאיים עשו דרכם לכתביו, להגותו ולפעלו של רה"צ, ולא לחינם קראוהו (שבתי צבי, ב, עמ' 500) "גדול נביאי השבתאות בדור הבא".

[30] ראה השוואת ג. שלום בין רה"צ וחיים מלאך - מחקרים ומקורות לתולדות השבתאות וגלגוליה עמ' 82.

[31] ראה את תיאור התהליך שעוברים המאמינים בעקבות ההמרה - שבתי צבי, ב, עמ' 678 - 679.

[32] בפנקס הקהילה, כמו גם בתיאורים אחרים בני הזמן, הוא מתואר כמי שמרבה לכתוב, "וחיבר חמישה ספרים" שמתוכם ידוע לנו בעיקר "ספר הצורף" שחיבר. ככלל, דומה שהכתיבה היא מדיום מרכזי אצלו. ראה בתיאורו של מרדכי ב"ר שלמה: "בא אליו התעוררות גדול... ותיכף כשעמד על רגלו התחיל לכתוב"

[33] מחקרים ומקורות, עמ' 89. ראה גם דברי המעתיק (על כת"י הצורף שהיה ביד הבעש"ט) "ומתוך כתלי כתבו, ידע בו כי איננו שכל אנושי", כך גם סיכם הרב מרגליות בהילולא דרשב"י עמ' י בהערה: "וגם מי שיזכה לו, נלאה מלעיין בו. כי כתביו הם עמוקים מני ים".

על משמעות הקושי בהבנת הדברים עמד ליבס, נבואת, עמ' 26. 

[34]כתב יד ספר הצורף, 465 HEB 8, עמ' 179. 

[35]הדברים באים כהמשך להסבר הכתוב "וה' בהיכל קדשו הס מפניו כל הארץ" (חבקוק ב, כ).

[36] לעיל נתבאר אודות מילת אחד - האותיות א"ח מסמלות את האור הזכרי, הנותן, והאות ד היא הנוקבא, המקבל.

[37] השוה עם דבריו לרב אחד (עניני שבתי צבי עמ' 101) ש"יניח הרבנות שלו... ואמר שכל עוד שלא ילמוד בדרכים שלו - מעכב המשיח".

[38] נכון להיום, הספר טרם ראה אור, ואוטוגרף - או שמא העתקה מחוג מקורבי רה"צ (נבואתו של השבתאי רה"צ בכתבי רמ"מ משקלוב הערה 15; מחקרים ומקורות עמ' 93 ובהערה 68) -  ממנו נמצא בספריה הלאומית.

[39] קרוב לארבע מאות כפולות עמודים.

[40] ראה דברי המעתיקים "ומתוך כתלי כתבו, ידע בו כי איננו שכל אנושי", כך גם סיכם הרב מרגליות בהילולא דרשב"י עמ' י בהערה: "וגם מי שיזכה לו, נלאה מלעיין בו. כי כתביו הם עמוקים מני ים".

[41]הוא משתמש במהדורת "זוהר גדול" שיצאה לאור בקרימונה, ובה הופיע הזוהר כולו בכרך אחד.