בספרות החסידית ובעקבותיה אף אצל חוקרי החסידות המוקדמים, התקבע נרטיב לפיו, חסידות פשיסחא והמשכיותה חסידות קוצק, הם יחידה חדשנית ונבדלת מהחסידות בזמנם, הם תוארו כסוג של רנסנס חסידי, שהתחולל מתוך התנגדות שאר חוגי החסידות.
במחקר זה אנסה לבחון את יחסו של רבי יצחק מאיר אלתר (תקנ"ט-תרכ"ו, 1799-1866), מייסד שושלת חסידות גור אל ר' מנחם מנדל מקאצק, ואל שיטתו. כן אבדוק כיצד התייחסו החסידים לחילופי ההנהגה מהרמ"מ אל הרי"מ. מבחינת יחסים אלו נוכל לקבל נקודת מבט מכיוון נוסף על חסידות קוצק, מזווית ראייתם של חסידי גור שהם ההמשך המתון של חסידות קוצק.
המחקר נערך במסגרת החדשה שהמכון מפעיל: "עמיתים אורחים". העמיתים מצטרפים לקבוצה הקבועה לתקופה של ארבעה חודשים ועורכים מחקר ממוקד וקצר טווח.
