העיר בוצ'אץ'
ערך: רועי גולדשמידט
העיר בוצ'אץ (Buczazc) ממוקמת כ 55 ק"מ דרומית לטרנופול, וכ 130 ק"מ דרומית מזרחית ללבוב. עיר זו יושבת על הגדה המערבית של נהר הסטריפה (strypa) בנקודה אסטרטגית מבחינה כלכלית וצבאית. המיקום הטופוגרפי של העיר משמש כאחת מנקודת המעבר ממזרח למערב במרחב הגיאוגרפי שמצפון לנהר הדנייסטר, ועיקול נהר הסטריפה מאפשר הגנה לעיר מכמה כיוונים. בשל כך, כבר בעליה הראשונים של העיר, בני האצולה הפולנית ממשפחת בוצ'צ'קי, ביצרו את העיר בחומות ומערך הגנה, במאה הי"ד עוד בימים בהם הייתה מוגדרת ככפר גדול. בימות שלום במאה ה 16, הייתה העיר למרכז מסחר בין האימפריה העות'מנית והמזרח לבין פולין. כך גם המרחב החקלאי הפורה שסביב העיר מספק גידולי דגנים תפוחי אדמה וקטניות, ומרחב מרעה לגידול בקר וסוסים. גידול ושיווק של סוסים איכותיים היה אחד המותגים המסחריים של העיר.
בימות מלחמה עמדה העיר בכמה קרבות קשים. בקרבות כנגד הקוזאקים בשנת 1648 עמדה העיר בהצלחה כנגד המצור שהוטל עליה, וכך גם בקרבות כנגד השולטן העות'מני מוחמד הרביעי בשנת 1672. אמנם, בשנת 1675 החריבו העות'מנים את העיר עד היסוד ואף טבחו במי שלא הצליח לברוח אל תוך המבצר שבעיר, אך הוכו בידי המלך הפולני, יאן סובייסקי, וגורשו סופית מן האזור.
בתחילת המאה ה 17 עברה העיר בירושה ממשפחת בוצ'אצקי למשפחת האצולה לבית פוטוצקי, שפיתחה את העיר ובנתה בה מספר בנייני ציבור שבלטו בפאר שלהם בכל האזור. בשנות השישים למאה ה 18 נבנה בניין העירייה וכנסיה קתולית מפוארת באופן חריג לאזור, וגם בית הכנסת היהודי שהוקם בעיר בתמיכת בעלי העיר, היה מפואר באופן יוצא מן הכלל.
היהודים בבוצ'אץ'
בשנת 1500, עוד בימים שבוצ'אץ' הייתה רק אחוזה, כבר ידוע על יהודים החיים בה. בשנת 1552 נספרו בבוצ'אץ 14 משפחות של יהודים, שעסקו במסחר שבין תורכיה ופולין, וככל הנראה בהיקפים גדולים מאוד. החל מאמצע המאה ה 16 החלו אצילים במזרח גליציה, ווהלין ופודוליה בעידוד הגירה לעריהם הפרטיות שבנו ופיתחו בחבלי ארץ אלו. יהודים רבים שקיבלו זכויות ותנאי התפתחות כלכלית נוחים, החלו לנדוד ממערב פולין לחבל ארץ זה, ובכלל זה גם לבוצ'אץ' ובדומה לערים רבות בגליציה המזרחית, אנו מוצאים רוב של יהודים בעיר החל מן המאה ה 17. יהודים במהלך המאה ה 17 השתתפו בהגנת העיר בפני פלישות הטטארים, הקוזאקים והעות'מנים, ולחמו כתף אל כתף עם תושבי העיר הפולנים. אחרי שחרבה העיר בשנת 1676, ביקשו בני האצולה הפולנית מן המלך לשחרר את היהודים בבוצ'אץ' ממס הגולגולת, כחלק משיקום האוכלוסיה בעיר. תופעה זו חזרה על עצמה גם בראשית המאה ה 18, בעקבות שריפה שפרצה בעיר. באותה השריפה ניזוק גם בית הכנסת היהודי הגדול, ששופץ בסיוע של משפחת האצולה.
גם זכויות התעסוקה של היהודים בעיר, הושוו בסוף הרבע האחרון של המאה ה 17 ובראשית המאה ה 18 לאלו של הנוצרים, על ידי משפחת פוטוצקי. בכלל זה הזכות לבחור את מועצת העיר, לרכוש נדל"ן ולהקים בתי עסק ומלאכה שונים. היהודים אף זכו לתנאים מועדפים בכל הקשור בגביית הארנונה המקומית, ולא היו כפופים לשיפוט של בית המשפט העירוני אלא לשיפוטו של נציב הארמון. יהודים קיבלו את הזכות לערער בפני בעלי העיר, ואסור היה להכניסם לבית סוהר קר, פרט למקרים פליליים. השיפוט בין היהודים לבין עצמם ניתן לבתי הדין היהודיים, וכך גם ניהולה של הקהילה בגביית המיסים. בנוסף, נציג של היהודים היה שותף לגביית כספי המיסים של העיר. אף נקבעו כללים שונים בהתנהלות העיר המתחשבים במנהגי היהודים. חל איסור לקיים את יום השוק השבועי בעיר בשבת, ויהודי לא היה מחויב להתייצב אפילו בפני בית הדין בשבת. בשנת 1723 הוקמו בידי פוטוצקי משמרות אבטחה עירונית לשמירת הסדר בהשתתפות הקהילה היהודית. בתקופה זו נבנה גם בית המדרש המכונה 'בית המדרש הישן', ובעידודו של בעלי העיר נבנה גם בית הכנסת הגדול. בית הכנסת הגדול שנחנך בשנת 1728, תוכנן בידי אדריכל איטלקי והיה אחד מבתי הכנסת המפוארים באזור. היהודים קיבלו שטחים נוספים להרחבת בית הקברות שלהם, ופטור מתשלומי מיסים עבור דירת שומר בית הקברות ועוד.
סטפן פוטוצקי, ויורשו מיקולאי פוטוצקי ראו ביהודים את הגורם המרכזי לשיפור הכלכלה של העיר, ועל כן יזמו את התנאים שיביאו את היהודים בהמוניהם אל העיר. התנאים הכלכליים, הפטור ממיסים שונים, השוואת הזכויות ותחושת הביטחון, הביאו לגידול משמעותי של היהודים בעיר החל מן המאה ה 18.
החל מימי הכיבוש האוסטרי הורע מצבם של היהודים בכל חבל הארץ, ובפרט ליהודי בוצ'אץ'. הקהילה היהודית אמנם גדלה, אך לא מחמת שיפור התנאים אלא בשל האיסור על יהודים לגור בכפרים מבלי לעסוק בחקלאות. צמצום אפשרויות הפרנסה של היהודים פגע בהם בצורה קשה, עד למתן השוויון מחדש בשנת 1848. כך גם מערכת היחסים בין בעליה של העיר ממשפחת פוטוצקי, והקהילה היהודית השתנו. סכסוכים שונים התעוררו בין היהודים ובעלי העיר, פטר פוטוצקי, שהובאו בפני השלטונות האוסטריים.
משנת 1848, עת הושוו זכויות היהודים לשאינם יהודים באופן מלא, החלו יהודים גם ברכישת קרקעות ואחוזות חקלאיות סביב העיר. עד תחילת המאה ה 20 גדל מספר היהודים בעלי האחוזות סביב בוצ'אץ', ובשיאו היו 20% מן הקרקעות סביב בוצ'אץ' בבעלות יהודית. נתון זה כמובן הביא גם לעליית מעמדם הכלכלי של היהודים ויכולת ההשפעה שלהם, אך גם שימש בראשית המאה ה 20 את עליית האנטישמיות באיזור. היהודים שמנו כשני שליש מן האוכלוסיה בשנת 1870, באו לידי ביטוי גם בניהול העיר ובשנת 1874 מבין 30 חברי העיריה היו 12 יהודים, 9 פולנים, 9 אוקראינים. חמש שנים מאוחר יותר, בשנת 1879 נתמנה בעריש (ברנארד) שטרן לראש העיר ונשא בתפקיד עד שנת 1921. בתקופה זו הוקמו בעיר מוסדות שונים של הקהילה היהודית, 12 בתי כנסת ובתי מדרש, ישיבה גדולה, בית חולים 'הקדש' (שהיה קיים כבר במאה ה 17 והיה בית החולים היחיד בעיר) שוכלל באמצעים מודרניים, בית תמחוי, בית ספר מיסודו של הברון הירש, משחטת עופות, בית אבות ובית יתומים.
צמיחתה של הקהילה היהודית מבחינה כלכלית, החל מאמצע המאה ה 17 והילך, הביאה לעליה במעמדה של הקהילה בפוליטיקה היהודית הפנימית. כיידוע, מראשית המאה ה 16 ועד 1765 התנהלו הקהילות היהודיות בפולין-ליטא תחת שלטון סמי-אוטונומי של ועד ארבע הארצות. עד אמצע המאה ה 17, קהילת בוצ'אץ' נמנתה ביחד עם קהילות נוספות באזור לגליל אחד שתנהל תחת קהילת לבוב, ובכלל זה לרב של לבוב שהיה רב הגליל. החל משנת 1648, בעקבות פרעות הקוזאקים, קלטה קהילת בוצ'אץ' פליטים רבים מקהילות שחרבו בעקבות הפרעות, ובכלל זה פליטים מקהילת שריגראד ורב הקהילה, ר' יעקב אליהו בן משה מאק שהוכתר לרבה הראשון של בוצ'אץ'. פרנס הקהילה בימים אלו, ר' דוד פרעגער הפך את הקהילה לבעלת משקל משמעותי בוועד הגליל בפרט, ובתולדות המוסדות האוטונומיים של יהודי פולין בכלל. החל מראשית המאה ה 18 תפסה קהילת בוצ'אץ' תפקיד מרכזי יותר בפעילות הפוליטית וביצירה הרוחנית-תורנית. גם בימי תופעת השבתאות במזרח אירופה, מצאה הכת כמה מאמינים מבני בוצ'אץ', וכך גם בימי הפולמוס הגדול עם יעקב פרנק וסיעתו עד להמרת הדת שלהם בשנת 1759.
דמויות מפתח שיצירותיהם הפכו לנכסי צאן ברזל בתרבות היהודית של מזרח אירופה, שהו בבוצ'אץ' או גדלו בה. ביניהם ניתן למנות את ר' יהושע פלק, מחבר ספר הפלפול הנודע 'פני יהושע', ששהה בעיר בהיותו רב הגליל. ר' משולם איגרא מחבר ספר שו"ת וחידושים על התלמוד 'אגרא רמה' שנולד וגדל בעיר. ר' צבי הירש קרא מחבר ספר השו"ת 'נטע שעשועים' שהיה אחד הפוסקים הבולטים באזור במחצית השניה של המאה ה 18. כך גם חתנו ר' אברהם דוד וואהרמן שהיה רב העיר במחצית הראשונה של המאה ה 19, מחבר כמה ספרי הלכה והגות חסידית וביניהם 'עזר מקודש' (לבוב, שנדפס על 'השולחן ערוך', 'ברכת דוד'- חידושים בחסידות, 'מחזה אברהם' ועוד 8 ספרים שנדפסו. ר' שלום מרדכי שבדרון, מחבר ספר שו"ת מהרש"ם ונחשב לגדול הפוסקים בסוף המאה ה 19 וראשית המאה ה 20. שאלות שנשלחו אליו הגיעו מכל רחבי העולם: אמריקה, יפן, אוסטרליה וסין, מלבד מאירופה.
בסוף המאה ה 18 ובראשית המאה ה 19 החלו פועלים בבוצ'אץ' בני תנועת ההשכלה המזרח אירופית. ר' פנחס אליהו הורוויץ מחבר הספר הפופלארי 'ספר הברית', היה מראשוני המפיצים של ההשכלה הכללית במזרח אירופה. ספרו זה, שהגיש לקוראיו מדעים חילוניים בשפה עממית תורגם אף ללאדינו ונדפס גם בסלוניקי, ובמהדורות רבות עד ראשית המאה ה 20. חשוב לציין שהזרמים החברתיים השונים בסוף המאה ה 18 ובראשית המאה ה 19 במזרח אירופה, לא הביאו לחיכוכים משמעותיים בין חסידים, מתנגדים ומשכילים בבוצ'אץ'. בסוף המאה ה 19 החלה בבוצ'אץ' פעילות של התנועה הציונית 'ציון', בהשתתפותו של ראש הקהילה היהודית וראש העיר, אבא שטרן. בעיר הוקמה ספרייה עירונית בשם 'בית מדרש', ומועדון בשם 'קשר' שהיווה מקום מפגש ובית לסופרים, משוררים ואנשי רוח. שם גם הקריא את שירו לראשונה הסופר הידוע, חתן פרס נובל, שמואל יוסף (צ'צ'קעס) עגנון, שנולד וגדל בעיר. סיפוריה של העיר ושל הקהילה היהודית, בתפארתה ובנפילתה נשקפים מתוך רבים מסיפוריו. שניים מחיבוריו הוא הקדיש באופן מיוחד לעיר: אורח נטה ללון, ירושלים 1940, המתאר את מצב הקהילה היהודית בין שתי מלחמות העולם, ואת ספרו: עיר ומלואה, תל אביב 1973, בה כינס סיפורים רבים על העיר ויהודיה. כך כותב עגנון בפתח ספרו:
"זה ספר תולדות העיר [...] בוטשאטש אשר כתבתי בצערי וביגוני למען ידעו בנינו אשר יקומו אחרינו שעירנו עיר מלאה תורה וחכמה ואהבה ויראה וחיים וחן וחסד וצדקה היתה למיום הוסדה ועד שבא השיקוץ המשומם והטמאים והמטורפים אשר עמה ועשו בה כליה [...]"
מקורות:
משה ברור, 'בוצ'אץ': רשימה גיאוגרפית', בתוך: ספר בוטשאטש: מצבת זכרון לקהילה קדושה, בעריכת ישראל כהן, תל אביב 1956, עמ' 44-39.
נתן מיכאל גלבר, 'תולדות היהודים בבוצ'אץ'', בתוך: ספר בוטשאטש: מצבת זכרון לקהילה קדושה, בעריכת ישראל כהן, תל אביב 1956, עמ' 74-45.
אהרון ויס ואהרון יעקבוביץ, 'בוצ'אץ', פנקס הקהילות, ב, עמ' 89-83.
שמואל יוסף עגנון, עיר ומלואה, תל אביב 1973.
שמואל יוסף עגנון, אורח נטה ללון, ירושלים 1940.
