Rabbi Shlomo of Chelm, Chapter 1: A Biographical Sketch

חלם (צילום: יצחק כרמלי)

העיר חלם (צילום: יצחק כרמלי)

ר' שלמה בן משה אשכנזי רפפורט  מחֶלְם  (בפולנית: Chełm, חי בשנים 1717-1781. להלן ר"ש)  נולד בזמושץ' שבפולין, ולמד תורה בעיקר אצל אביו שכיהן כרב במקום. לאחר שהתמנה לרבנות בחלם, כונה על שמה.

ר"ש התחתן בגיל צעיר מאד עם בתו של הנגיד ורב הקהילה בליסא ר' משה פרנס, שם הרחיב את ידיעותיו הרבות בתורה ובמדע בזכות תמיכת חמיו העשיר.

ר"ש התחבר לחבורה של חכמים ומשכילים שהשקיעו עצמם, בנוסף לש"ס ופוסקים, בלימוד של חכמות חיצונים, כגון ר' ישראל מזמושץ' (סגל- רבו של משה מנדלסון) גאון המתמטיקה הידוע, מחבר הספרים: "נצח ישראל", "ארובות השמים", ועוד, ורפאל הלוי מחבר הספרים: "לוחות העיבור", ו"תכונות השמים". ר"ש בעצמו חיבר ספר בחשבון: "ברכות בחשבון", ספר שדן  באלגברה ובמתמטיקה.[1]

בשל התנגדות הרבנים, ר' ישראל מזמושץ' ורפאל הלוי נאלצו לעבור לברלין, אולם כנגד ר"ש לא העזו הקנאים לצאת. על כך אנו למדים מהסכמה לספר 'מרכבת המשנה' בה כותב הרב ר' גרשון ראב"ד פפד"א: "כולם מבקשים את פני שלמה, לשמוע חכמתו אשר נתן אלקים בליבו. החכמה והמדע נתון לו".

ר"ש נשאר עם ידידים כגון ר' אברהם הכהן בעל שו"ת "בית אברהם", הרב מטרלא והמקובל ר' יואל הלפרין והחליף איתם דעות בענייני הלכה.

חלם באותה העת היתה אחת הקהילות החשובות ביותר בפולין, והיא ותשע הקהילות המסונפות לה זכו בר"ש לכהן כרב. בגיל 25 בלבד התיישב ר"ש על כסא הרבנות בחלם, אותה החשיב מאד, ולכן קרא על שמה את שמו: "שלמה מחלמא" וכך חתם על הספרים הרבים שחיבר. בריק טוען שהאור המסנוור של ההשכלה התחיל להתגלות בקהילות ישראל, ובשל כך כמה וכמה קהילות ישראל התענינו בכך שר"ש יבוא ויכהן כרב בקהילתם. [2]

ר' שלמה מחלמא כחכמי ישראל בכל הדורות נתן קדימות ללימודי התורה, אבל לצידם עסק גם בלימודי חול. על פי עדותו, לצד לימוד התורה הוא העמיק גם בלימוד פילוסופיה ומדעים, ובין תחומי התעניינותו היו אלגברה, הנדסה, אסטרונומיה, פילוסופיה, דקדוק ולוגיקה.

בהקדמתו ל"מרכבת המשנה" כתב. "ואבוא אלימה שם שתים עשרה עינות מים ושבעים תמרים, בחכמת המספרים שלמים ושברים, וחכמת האלגברה ומופתי ההנדסה, בדוק ומנוסה, ואבן בוחן ואבן פינה, בחכמת הגאומטריה והתכונה, לרוץ אורח כגיבור, ונגעתי באצבע קטנה בחכמת הטבע ומה שאחרי הטבע". הוא אף קרא לאחרים לעסוק בלימודי חול: "ומקרא עומד וצווח חצבה עמודיה שבעה ולמה זה ימוש מפיכם, והיא חכמתכם ובינתכם, לעיני העמים", רובין סבור העיסוק בלימודי חול אמנם לא היה נפוץ באותם ימים, אבל שלמה מחלם לא היה היחיד שלמד אותם.

ר' שלמה חי ופעל בתקופה שקדמה לתקופת ההשכלה, והוא נחשב בידי חלק מן החוקרים כאחד מ"מבשרי ההשכלה".

כהונתו בועד ד' ארצות, ומחלוקתו על היעב"ץ

ר"ש כיהן כמנהיג דגול והשתתף בכינוסי ועד ד' ארצות כמייצג של חלם. בשנת תק"ג (1743) חתם על איסור נטילת כספי צדקת עניי ארץ ישראל לצרכים אחרים, ובשנת תקי"א (1751) חתם על איסור הדפסת התלמוד זולת בידי האחים יוסף ויעקב פרופס כ"ץ, למשך עשרים וחמש שנים.

בשנת תקי"ד (1754) דן הועד על פרשת הקמעות של רבי יונתן אייבשיץ ועל חשדו של היעב"ץ שהוא שבתאי. כידוע מחלוקת זו גרמה לזעזועים נוראים בעולם היהודי. ועד ד' ארצות פסק לטובת רבי יונתן אייבשיץ ודן את ספר 'מגילת סתרים' לשריפה: "על כל מי שיבוא לידו מגילת סתרים לשורן ולבערן מן העולם. ומצוה לקיים בהם מצות שריפה".[3]

בהזדמנות נוספת חלק ר"ש על היעב"ץ שבספרו הביקורתי כנגד הזוהר 'מטפחת סופרים'  מצטט את 'בעל הזוהר' כשהוא מצטט משנה במסכת מידות "היסוד היה מהלך על פני כל המערב ועל פני כל הצפון אוכל במזרח חצי אמה ובדרום חצי אמה", ע"כ דברי הזוהר. מקשה היעב"ץ: הרי במשנה נאמר להיפך: "ואוכל בדרום אמה אחת ובמזרח אמה אחת." ר"ש כדי להפריך את הביקורת נגד הזוהר מביא ביאור מדעי מאת ידידו הספרדי ר"ח מודעי ומסכם: "אם כן שפיר קאמר אוכל חצי אמה בדרום, היינו החצי האמה אשר נוכל לומר עליה כי היא שייכת באמצע לחלק דרומי וכן בכולם". בהערת אגב באותו מקום כותב ר"ש: "ואגב ראיתי במטפחת סופרים.. שהרחיב לשונו על מ"ש ברעייא מהימנא.. להטיל דופי וזהו יסוד אצלו".[4]

החל משנת תקי"ד (1754) הפסיק ר"ש להשתתף בועד ד 'ארצות עקב כך שעסק בהכנה לדפוס של ספריו "שלחן עצי שטים", ו"שערי נעימה".

 

 

לקריאה נוספת:

  • ריכב (בוני) רובין "צורת הארץ" ארץ ישראל במפה העברית מרש"י ועד ראשית המאה העשרים יד יצחק בן צבי ירושלים תשע"ד עמודים 120-123
  • אברהם בריק, ספר רבי שלמה חעלמא בעל מרכבת המשנה, ירושלים תשמ"ה.

 

 

 

[1] בספר זה דן ר"ש על קושיה ידועה: "כאשר יתדבק צלע המעושר אל צלע המשושה יהיה נחלק על יחס בעל אמצעי ושתי קצוות" שאלה גאומטרית ידועה על דברי המורה נבוכים בענין "המצאת ייחס בעל אמצע ושתי קצוות. על תשובתו של החוות יאיר שענה למהנדס: "אין אפשרות בעולם להמציא יחס בעל אמצעי ושתי קצוות". ר"ש משיג עליו תוך כדי עקיצה על חשבון המהנדס : "ואומר אני שהרב המהנדס ההוא לא טעם טעם חכמת ההנדסה וקצרה ידו לעומקא. ובחנם טרח לומר שאין שלמות המעושר."

[2] אברהם בריק, ספר רבי שלמה חעלמא בעל מרכבת המשנה, ירושלים תשמ"ה. בריק חקר רבות את ר"ש, ופרסם מספר מאמרים עליו בקבצי מחקר, ובספרו קיבץ את כולם. ספרו הוא אחד המקורות החשובים למאמרינו.

[3] סיפר דוקטור גורפינקל ממכללת ירושלים שבשנים האחרונות הדפיסו שוב את 'מטפחת ספרים' של היעב"ץ בו הוא הרבה לתקוף את המורה נבוכים ואת אמינותו של ספר הזוהר, והוא הלך לקנותו מחנות ספרים ליד שטיבלך זכרון משה בירושלים, והמוכר אמר לו שבד"ץ עדה חרדית הוציא מכתב שאסור להדפיסו, כיון שהיעב"ץ לא התכוון למה שהוא כותב (היינו נגד הרמב"ם והזוהר) אלא רק כדי להוציא מליבם של טועים.

[4] מרכבת המשנה, הלכות בית הבחירה, פרק ב, הלכה י.