Chapter 9: Rabbi Shlomo of Chelm and His Book, Chug HaAretz

אחד מספריו הפחות ידועים של רבי שלמה מחלמא הוא הספר "חוג הארץ", שבתוכו מפת ארץ ישראל. החיבור שרד בכתב יד, ופורסם בירושלים ב-1988.

בספרו זה מוכיח ר"ש ידע רב בתנ"ך, תלמוד בבלי, ירושלמי ומדרשי חז"ל. ר"ש, שבשעת כתיבתו את הספר, טרם עלה לארץ ישראל, (כפי העולה מדבריו בהקדמתו לספר, הובא לעיל פרק ו'), הסתמך על מפות קדומות. הוא עצמו מעיד בהקדמתו שהיה עליו לעיין בספרי עמים, ובלשונות העמים, אבל הוא לא סמך עליהם, אלא העמיק ב"חקירה ודרישה" כדי לצייר את הגבולות שיתאימו לתנ"ך ולחז"ל וכדי שיישבו את הסתירות ופירושי קדמונים ואחרונים.

הספר ערוך בשישה פרקים כאשר הנושא הוא גאוגרפיה של ארץ ישראל.

הפרק הראשון הוא רשימה שמית של המקורות בארץ ישראל.[1]

הפרק השני עוסק בסוגיית "שלש ארצות לביעור".

הפרק השלישי הוא רשימה של הערים לפי שבטים, כולל מפות.

הפרק הרביעי עוסק בגבולות הארץ.

הפרק החמישי עוסק במסעי בני ישראל במדבר.

הפרק האחרון הוא שמות בארץ על פי סדר אלפביתי.

***

את כתב היד, הכרוך עם חיבור נוסף בשם "שולחן עצי שיטים", רכשה בשנת 2012 הספרייה הלאומית, כתב יד יפיפה שבריק מעריך שהוא העתקה של אחד מתלמידיו[2].

על אמינות כתב היד טוען בוני ריכב שאין ספק בכך שהוא מקורי ומהימן, ומוכיח את דבריו, מכך שהמחבר עצמו מציין את החיבור ומצטט אותו במקומות אחדים כמו מהדורת סלוניקי של "מרכבת המשנה", שנדפסה לאחר פטירתו בידי תלמידיו הרב יוסף צלמונא והרב שמואל מאיר סורנאגא.

בריק מציין שהחיד"א, צונץ, שטיינשניידר, ופירסט מזכירים את הספר, וכן באנציקלופדיה היהודית האנגלית, באנציקלופדיה יודאיקה ועוד.[3]

בריק מעלה סברה שמעצם זה שבמהדורות הראשונות של מרכבת המשנה לא הוזכר 'חוג הארץ', ורק במהדורת סלוניקי הזכירו ר"ש, יש לשער שמטרת ביקורו בעיר היונית טורקית היתה לא רק כדי להדפיס את ספרו, אלא משום שסלוניקי הייתה תחנת ביניים לעלייתו לארץ ישראל, וגם כדי לראות בעיניו את הגבולות והמקומות שדן עליהם בספרו, בבחינת "אין דומה שמיעה לראיה". לענ"ד אין ביסוס לדבריו, ומכך שכשר"ש עלה לארץ ישראל ולא טרח ברגליו לחקור את המקומות עליהם כתב בספרו, בודאי שמטרתו בביקורו בסלוניקי לא הייתה לשם כך. נראה שהגעתו לטורקיה הייתה לקבלת "מעמדות" ואישור שהוא ת"ח, כדי שהכוללים בטבריה יתמכו בו, כפי שאכן ארע כמובא בפרקים הקודמים על האגרת שהגיע מטורקיה וקיבל דירה כפי שכתב רמ"מ מוויטבסק.

 

ספר חוג הארץ, הפיוט, ואופן הצלתו

ר"ש כתב בספרו פיוט העוסק בקדושת ארץ ישראל.[4]

"יבנה המקדש ועיר הקודש תכון על תלה.

בנוי לתלפיות, אז בקול רנה והמון חוגג אליו נעלה במסילה

ואם ח"ו בימינו לא נזכה לראותה בבניינה

אף גם זאת אשאל מאת ה', אתחנן לראותה בחורבנה

הוא ינהגינו עלמות

להלך בה ד' אמות בטרם אמות.

ואם מסיבות הזמן קורותיו וקשותיו המה על הדרך לשטן

גם זאת בעיני לא תקטן

לעסוק בתורת העול"ה כאילו הקריב ועלה

ואעמוד מרחוק על המצפה

ואביט על מראהו במפה

***

בהקדמה למהדורת תשמ"ח נטען שהספר לא זכה לראות אור הדפוס, עקב הסתלקותו של המחבר לישיבה של מעלה בעיצומן של ההכנות להדפסת כל ספריו: "חשיבות מיוחדת נודעת למפות ששורטטו ע"י הגאון המחבר זצ"ל בטוב טעם ודעת וביד מאומנת. צירפנו את המפות אחת לאחד והרכבנו מפה כללית של ארץ-ישראל עפ"י דרכו של המחבר."[5]

הצלת כתב היד 'חוג הארץ' במלחמת העולם השניה

סיפור יוצא דופן הינו סיפור הצלת הכתב בימי מלחמת העולם השניה; כתב היד עבר מפולין להונגריה לבעלותו של הרב בנימין פוקס (מרומניה), מהרב פוקס הגיע כתב היד של "חוג הארץ" לידיו של יהודי אלמוני שנשלח למחנות ההשמדה בזמן השואה, ומשם באופן שאינו מוברר דיו למוזיאון היכל שלמה. בשנת 2012 רכשה הספריה הלאומית את כתב היד, וניתן לראותו באתר הספריה.

הספר הודפס בשנת תשמ"ח ע"י הרב שבתאי דוב רוזנטאל מ"מכון הרב פראנק לחקר ההלכה", בהקדמה מסופר על אופן הצלת הכתבים:

"כתב יד 'חוג הארץ' אשר לפנינו הוא אוד מוצל מאש השואה. הצורר האשמדאי של דורנו בלבל את העולם והרס בעברתו מבצרי בת יהודה, המוני בית ישראל עלו על המוקד יחד עם ספרי הקודש שהיו למאכולת אש.

עמדה לו לכתב יד זה זכות מחברו, והוא ניצל בדרך פלאית. כתב היד היה בבעלות הרב בנימין פוקס ז"ל רבה של וורדיין גדול, וממנו הגיע לידי יהודי אלמוני שלקחו איתו כשגורש למחנה השמדה. עם הלקחו למוות העביר את כתב היד לידי מר אברהם אונגר וביקשו להעביר את כתב היד לארץ ישראל. כתב היד נמסר על ידו להרב נחום דרייזין ז"ל רב בדטרויט, והוא מסרו לידי ידידי, מפענח צפונות, מהרי"ל ביאר ז"ל.[6]

 

[1]במהדורת תשמ"ח המהדירים השוו את ר"ש, לר' אשתורי הפרחי, וכך נכתב (עמוד 15) על גדולתו ואמינותו של הספר: "חשיבות מיוחדת נודעת לספר זה, באשר, כפי הנראה, זהו הספר הראשון בשטח חקירת ארץ ישראל אשר נתחבר ע"י גאון אדיר, אשר נהירין לו שבילי התנ"ך, המדרשים והתלמודים, ועל כן מקורותיו ודבריו הם אמת לאמיתה, וממקום קדוש יהלכון", בהמשךנכתב: "ראש וראשון מבין חוקרי הארץ בקנה מידה חשוב ביותר, הוא רבי אשתורי הפרחי שעלה ארצה בשנת ע"ב והקדיש את חייו לחקר תורת ארץ ישראל ובירור גבולותיה, משך י"א שנים הסתובב בארץ, חקרה ודרשה, "והיו לי הערים ככוכבי השמים" – כך הוא מעיד על עצמו. אחריו בסדר הדורות אולם בצורה מיוחדת ומקורית, הוא רבינו בספרו "חוג הארץ".

[2]הוא מפנה למאמרו של י"ל ביאלר, "גנזים" ג.

[3]שם, עמוד 78.

[4]ובכך הלך בדרכו של ר' אשתורי הפרחי שכתב בספרו 'כפתור ופרח' מספר פיוטים על ארץ ישראל, וכך פיוטו של ר' אשתורי באתר 'קאסר אל-יהוד' (בערבית: قصراليهود,) מול העיר יריחו: "על יד הירדן (לך אלוקי אתן) אברך אהלל אשבח ואודה שמך, בעד עמך בקעת ים סוף, גבול ארצך שפתו והסוף, הסוף לאליהו חציתו. בו אלישע לא היה חצוף. חשוף זרוע קדשך קדוש ישראל להושיע עם אביון. הטיבה ברצונך את ציון". וכן חיבר פיוט בעומדו ליד שער הרחמים: "אדון יחיד, אל הבית הזה, אורו של עולם, זה עני קורא, שופך שיח וזורק מרה. צועק זועה, פושט ידיו ופורש כפיו, נגדיך, אל, שם פניו מחכה צדקתך, מקוה ישועתך!... בחסדיך הנאמנים,  אלוהי, בנה ביתך כבתחילה, פוקד ישועה, פוקד עם סגולה, שבע רוגז, הולך בגולה, ואל עיר קודשיך בדביר ארמון מהוללה הביאוהו בחסד וברחמים.. ועל מזבך יעלה עולה כי תתנהו לשם ולתהילה." (כפתור ופרח פרק י"א)

 

[5]חוג הארץ השלם עמודים ראשונים, ירושלים תשמ"ח.רובין במאמרו מזכיר שהספר הוהדר שלא בסטנדרט מחקרי. נביא לכך דוגמה אחת: בעמוד 15 נכתב על גדולתו ואמינותו של הספר: "חשיבות מיוחדת נודעת לספר זה, באשר, כפי הנראה, זהו הספר הראשון בשטח חקירת ארץ ישראל אשר נתחבר ע"י גאון אדיר, אשר נהירין לו שבילי התנ"ך, המדרשים והתלמודים, ועל כן מקורותיו ודבריו הם אמת לאמיתה, וממקום קדוש יהלכון". בהמשך מיוחסת לרבי שלמה אהבת ארץ ישראל מיוחדת "קריאת הנביא 'ציון היא דורש אין לה' (ירמיה ל, יז) נתקיימה בארץ ישראל אשר לא היה לה דורש ומבקש, רבי שלמה חעלמא ענה בכך על דברי הנביא, בקיימו דברי חז"ל (ר"ה ל): "מכלל דבעיה דרישה". בהמשך תוקפים המהדירים את כותבי הספרים האחרים: "גם על השמות המבוססים על מסורת הערבים תושבי המקומות אין לסמוך מכיון שרובם מבוססים על יסוד השערות הפורחות באויר, הגזמות מכוונות וסילופים בולטים כפי המקובל באהלי קידר.. נביא כאן דוגמה אחת מני רבות, הממחישה עד כמה עלולים שיבושים להשתרש במשך השנים ולתת תמונה גיאוגרפית היסטורית עקורה מן המציאות, בבחינת "שבשתא-כיון שעל על" (פסחים קיב). הערבים מצביעים על באר בחלקו של זבולון כי היא הבאר שלתוכה הושלך יוסף ע"י אחיו. כידוע מפי התורה מכירת יוסף היתה בדותן הסמוכה לשכם שבשבט אפרים. והטעות השתרבבה כנראה, מהיות בסביבה זאת בור שהתחבא בו יוסף בן מתיתיהו, בבורחו מהעיר יודפת בעת נפילתה." ע"כ דברי המהדירים. הפלא הגדול שהמהדירים מביאים זאת כראיה בהקדמה לספר המתיימר להיות אמין שלא כקודמיו. וכראיה מביאים את הטעות הגיאוגרפית של בור יוסף בגליל, למרות שבספרו נוקט הר"ש מחלמא כך בעצמו. ואלו הם דבריו של הר"ש בספרו: "באר יוסף פירוש הבור שהשליכוהו בו אחיו במפה ציסטערנא יוסעף והוא לדרום נעה סמוך לדותן בחלקו של זבולון". וכן בעמוד ס"ה מובא הערך דותן "במפה דוטאים מנוספים דזבולון והנראה שהוא דותן לדרום באר יוסף ובבראשית ל"ז י"ז דותן וגם דתינה".

ראוי לציין שבעמוד נד העיר המהדיר על דברי ר"ש על בור יוסף בגליל: "מסורת זו שמקורה כנראה מהערבים תושבי המחוז ההוא, צריכה עיון, שהרי מקום מכירתו של יוסף היה בדותן הסמוכה לשכם והוא בשבט אפרים, וכן נראה מדברי המדרש שהבור הזה נמצא בדרך מחברון למצרים, במדרש על הפסוק "ויראו אחי יוסף" נאמר: "מה ראו, אלא ראו בעת שחזרו מקבורת אביהם ראו שהלך יוסף לברך על אותו הבור שהשליכוהו אחיו וברך עליו כמו שחייב לברך על מקום שנעשה לו נס, וא"כ אין זה בחלק זבולון. וראה בתבואות הארץ (עמוד רד-רה) בהערה שם שתמה ג"כ על מסורת זאת. ועיין "אדמת קודש" (עמוד קכד) שהכריע שמסורת ערבית זאת היא מוטעית ונשרבבה כנראה מהבור שהתחבא יוסף פלזיוס בברחו מהעיר יודפת בעת נפלה".

 

[6]עניין שראוי לתת עליו את הדעת הוא מה שמבואר בהקדמה, כאשר עורכי הספר מצטטים אגרות הראי"ה ח"ב תכג, ואת דברי החזו"א בשביעיתסימןג'י"ח בדבר אי אמינות הכלל המפורסם על חוקרי ארץ ישראל בדבר זיהוי מקומות תנכי"ם וחז"ל ע"פ שמות מוסלמים, בסופו של ההקדמה נכתב: "ברור איפה, לאור המקורות התלמודיים והמדרשים כי מדע הגיאוגרפיה הכללי של הארץ בנוי על יסודות רעועים ועל מגדלים הפורחים באויר, ואין לו בדרך כלל אחיזה וקשר למציאות הפיזית ולאמת ההיסטורית". לאחמ"כ נכתב, "ראש וראשון מבין חוקרי הארץ בקנה מידה חשוב ביותר, הוא רבי אשתורי הפרחי שעלה ארצה בשנת ע"ב והקדיש את חייו לחקר תורת ארץ ישראל ובירור גבולותיה, משך י"א שנים הסתובב בארץ, חקרה ודרשה, "והיו לי הערים ככוכבי השמים" – כך הוא מעיד על עצמו. אחריו בסדר הדורות אולם בצורה מיוחדת ומקורית, הוא רבינו בספרו "חוג הארץ".

אח"כ כותבים עורכי הספר: "הוא מקנה לציון קנאה גדולה, נפשו אבלה עליו בראותו בספרי גבולות הארץ ובמפות השונות, כי באו גויים בנחלת השם וכולם כתובים בלשונות לועזיים". וכך הוא מביע את עגמת נפשו: "בהיותי מן הצופים ולפנים, ראיתי והנה עלה כולו קמשונים, גדר דרכי בגזית ואבנים, חציו מדבר אשדודית וחציו כשדית.. ואחמול על ערי הקודש אשר לבשו בגדי נכר, והסירותי את המסוה מעליו ואכיר את מראהו"

לכאורה פלא שהם משווים את רבי שלמה לרבינו אשתורי הפרחי שבמשך שבע שנים התגורר וחקר את ארץ ישראל, ופרסם ספר 'כפתור ופרח', וכן הרי ר"ש בעצמו ביסס את מפותיו על מקורות זרים של כומר נוצרי שסייר בארץ וצייר מפה (כפי שנביא בפרקים הבאים) כמו כן, הציטוט מפי הראי"ה קוק שגוי, שכן התנגדותו הייתה לכך שיקבעו מסמרות להלכה ע"פ שמות מוסלמים, אבל לא חלק על אמיתות הדברים כפי שכתב לי פרופסור הרב יואל אליצור [שמתעסק בתחום הגאוגרפיה הארצישראלית ונסמך על הכלל הנ"ל בספריו השונים]:  "התשובה היא לענין זיהוי הלכתי של מקומות כדי שיקראו מגילה רק בט"ו ועל זה אמר שאין לקבוע מסמרות, אבל בתוך כדי דיבור אמר שיש בזה חיבת הקודש וראויים לחיבה, כלומר שמצד המחקר כשלעצמו הדבר ראוי, ושם גם סיים שאם יהיו ראיות חזקות יותר לזיהוי מאשר שמירת שם דומה, מבקש שיודיעוהו ויעיין בדבר." (תשובה במייל מתאריך שבט תש"פ).

כמו כן פלא היאך הם משבחים את רבינו כפתור ופרח ואח"כ את רבי יהוסף שוורץ בעל "תבואות הארץ" ששניהם הביאו את הכלל של השמות המוסלמים לשם תנכ"י וחזל"י.