The Yearning for the Land of Israel Among Galician Maskilim // Chapter 2

בס"ד

 

בספר "מבשרת ציון" מאהר מגלה בקיאות בתנ"ך ובתלמוד ומרבה לצטטם, אנו נתהה בסוף סדרת ה"בלוגים" האם מאהר ראה את מקורותיו בעצמו, או שהעתיק ממקורות משניים[1].

ספר "מבשרת ציון" נפתח עם מקורות שמותיה של ארץ ישראל מהתנ"ך - חמישה שמות יש לה: ארץ כנען (בראשית יא לא), אדמת ישראל (יחזקאל ז ב), ארץ העברים (בראשית מ טז), ארץ ישראל (שמואל א יג יט), ואדמת הקודש (זכריה ב טז), הערה חשובה מוסיף מאהר: "ובלשונות העמים פאלסטינא על שם ארץ פלישתים"[2].

מאהר קובע שהארצות אשר כבש דוד (ארם נהרים וארם צובא) "לא נופלים הם בקדושתם מהארץ אשר כבש יהושע כמאמרם ז"ל (גיטין ח' א')", יש לציין שישנם חילוקים משמעותיים בדינים ההלכתים על כיבוש דוד המלך לגבי קדושת שביעית, ותרומות ומעשרות.מסתבר שלמאהר זה היה פשוט, והוא לא התעמק בכך.

לאחר שמאהר מבאר את פירוש שמה של ארץ ישראל הוא מנסה, עד כמה שהוא יכול, לתאר את מזג האוויר של ארץ ישראל, וכך דבריו: "אוירה הוא באזור הדרומי הממוצע, היום והלילה שוים בכל השנה[3]. אחר ששה שעות בבקר יאיר היום, ואחרי שעה שישית בערב תבא השמש. אין בה  רק שני עתים בשנה, והם קיץ או חורף או ימות החמה וימות הגשמים, מן הפסח עד חג הסוכות לא תיפול אף טיפה אחת גשם, ואם ירד המטר בחג הסוכות לפלא גדול יחשב, ולרוב ירד הגשם בסוף תשרי או בראשית מרחשון".

בהמשך מציין מאהר את מנהג ארץ ישראל להתחיל לומר את ברכת 'טל ומטר' בתאריך ז' חשוון, אחר כך הוא מצטט מנהג כנראה שגוי, והוא: "אם הגיע ז' מרחשון וגשם לא נראה עוד בארץ, אז יקראו צום, וזה מנהג קדמון עוד מדורות ראשונים (תענית י' ב') ויתפללו בו תפילות הקבועות לתענית זה".

התאריך ז' חשוון אינו נכון, כיון שבגמרא (תענית י', א') הובא התאריך י"ז במרחשוון, לא מז' בו: "הגיע י"ז במחשון ולא ירדו גשמים התחילו היחידים מתענים ג' תעניות וכו'.. הגיע ר"ח כסלו ולא ירדו גשמים ב"ד גוזרים שלש תעניות על הציבור וכו'".  יתכן שטעותו של מאהר שבמקום י"ז, הוא כתב ז'[4].

ממשיך מאהר וכותב על הגשם: "הגשם היורד בו (בתחילת החורף כוונתו) נקרא בספרי ק[ו]דשיורה וימיו ימשכו ארבעה שבועות, ואז הרוח קר, ובכסלו ירד שלג וכפור, אולם לא ישכב על הארץ רק יום אחד ואחר ימס ואיננו, כי הקור איננו חזק שם, ובכל פעם כאשר יכלה הגשם תשיב (?!) עת הקיץ לאיתנה".

פרט ייחודי מציין מאהר: השלג הוא סימן לגשם שיבוא אחריו "השלג לא ירד רק לעתים רחוקות, ויושביה יתענגו מאד בבואו, כי אות נאמן על הגשם שיבא אחריו, ובכל זאת ירד בשנת ה"א תקצ"ו שלג רב מאד והקור היה חזק עד כי לא נמס רק לאחר שנים עשרה ימים, ויהי לפלא ולנס. בשבט יפול על רב".

מאהר מצטט את הנוסע מווינדרעל שכתב על אירוע טל הדומה בכמותו לגשם בעמק יזרעאל: "בהיותו בעמק יזרעאל מצא בבוקר את האהלים לחים מאד מן הטל, כאילו היה גשם שוטף כל הלילה".

נראה ש"הנוסע מווינדרעל" הנוצרי שמאהר הזכירו היה אחת מהסיבות לכאבו של מאהר על חוסר העניין היהודי בגיאוגרפיה ארץ ישראלית[5].

לסיכום פרק זה:

מתברר, שמאהר לא לחינם כעס על העם היהודי שהזניח את הגאוגרפיה של ארץ ישראל, כפי שהוא מצטט בפרק זה כומר נוצרי, במקום נוסעים יהודים.

נראה עוד שמאהר לא בדק וחקר את מקורותיו וקיבל את דבריו כפשוטם, אף שהיה ראוי למעט ביקרות על כך שכל הימים והלילות שווים, דבר שאינו קיים כלל, וכן על הציטוט שישנם מקרים של אירועי גשם בין פסח לסוכות.

 

 

 

 

 

[1]ראהבבלוגזה בנוגע לציטוט לכאורה שאינו מדויק מהתלמוד בנוגע לתאריך צום בעקבות אי ירידת גשמים.

[2]מקובל לומר שהשם פלסטין הינו שריד ממגזרותיו של פּוּבְּלִיוּס אָילִיוּס טְרַאיָאנוּס הַדְרִיָאנוּס  (אדריאנוס) שגזר לשנות את שמה של מדינת "יהודה" לשם  "פלישתים", כשמה של העם השנוא על היהודים בימי התנ"ך. ראה "ההיסטוריה של ארץ ישראל" (בית הוצאה כתר, יד יצחק בן-צבי), כרך חמישי: התקופה הרומית-ביזנטית, חלק א, 2. האימפריה הרומית והמנהל הרומי בארץ ישראל (משה דוד הר), עמ' 19. אומנם טען לי ד"ר חגי עמיצור (בתכתובת עימי בדוא"ל) שהדברים אינם מדויקים, והשם 'סוריה פלסטינה' קדם למרד בר כוכבא, לטענתו של עמיצור כמו דברים אחרים שהמחקר נטה "לזרוק" על מרד בר כוכבא, כך שינוי שמה של הארץ הוא לא אחת מגזירות אדריאנוס - לפחות לא מאחרי מרד בר כוכבא, ראו בהרחבה במאמרה של חנה מ' כותן וורנר אק "מושלים ופרסונל בכתובות לטיניות מקיסריה מריטימה, קתדרה 122, טבת תשס"ז, עמ' 52-31.

[3]ראה הערה בסוף הבלוג

[4] יתכן שכוונתו של מאהר לתענית בה"ב, או שלא הבין את הפשט בגמרא בתענית.

[5]הנרימונדריל היה כומר אנגלי שעמד בראש הקהילה הנוצרית (האנגלית) בחלב. בשנת 1697 יצא הנרי בלווית 14 כמרים למסע כדי ליטול חלק בחגיגות הפסחא בירושלים. המסע ארך שלושה חדשים והתפרסם הודות לספרו: "מסע מחלב לירושלים" שנחשב לאחד מתיאורי המסע המעולים והמדויקים ביותר שנכתבו במאה ה- 17.

הספרראהאורלראשונהבשנת 1703-ובשניםהבאותהודפס שוב ותורגם לשפות רבות. עדשנת 1749 הופיע הספרבלאפחותמ-7 מהדורות וצליינים מכל העולם השתמשו בו בביקוריהם בארץ ישראל (על הנוסע מוונדריל ראה למשל: קרדום, דו ירחון לידיעת הארץ - בנתיב עולי הרגל לארץ הקודש, אלי שילר ויעקב גורן (עורכים) ירושלים, הוצאת ספרים אריאל, תשמ"א – 1981 עמוד 79)

מקורו של הציטוט של מאהר מהפיסקה הזו בספר של הנרי מונדריל: "ממקום זה יכולנו לצפות היטב על עמק יזרעאל זהו עמק רחב ידיים ופורה אך בלתי מעובר, המשמש במרעה לעדרי הבידואים. מרחוק ניבטו אלינו נצרת, התבור והחרמון. נסיוננו לימדנו מה כוונת משורר תהילים בדברו על טללי החרמון, שכן אהלינו היו רטובים עם בוקר, כאילו ירד גשם במשך כל הלילה" (קרדום, דו ירחון לידיעת הארץ - בנתיב עולי הרגל לארץ הקודש, אלי שילר ויעקב גורן (עורכים) ירושלים, הוצאת ספרים אריאל, תשמ"א – 1981 עמוד79)