אהבת ארץ ישראל הייתה בליבו של רבי שלמה מחלמא, וכל ימיו ציפה לעלות אליה, כפי שכותב בהקדמה ל"חוג הארץ": "ואם חס ושלום לא נזכה לראותה בבניינה, אף גם זאת אשאל מאת ה' אתחנן לראותה בחורבנה. הוא ינהגנו על מות. להלך בה ד' אמות בטרם אמות. ואם אדון הנביאים התפלל אעברה נא ואראה מי הוא זה אשר לא תאבל עליו נפשו ותבער בו אש הקנאה ולבי חלל בקרבי בכוסף ולפיד אש בוערה לקרוע מדיו על בית שאון ומדבר מעון ולחונן את עפרה. ואם מסיבות הזמן קורותיו וקשותיו המה על דרך השטן. גם זאת בעיני לא תקטן לעסוק בתורת העולה כאילו הקריב יעלה. ואעמוד מרחוק על המצפה ואביט על מראהו במפה."[1]
בהגיעו לגיל שישים, לאחר 6 שנים כרב העיר למברג החליטו רבי שלמה ואשתו לעלות לארץ ישראל. בשנת תקל"ז (1777) יצאו השניים לדרכם ובשנת תקל"ט (1779) הגיעו לארץ ישראל.
בדרכו לארץ ישראל עבר ר"ש דרך עיר הולדתו זמושטש להיפרד מבני משפחתו, ובשנת תקל"ח (1778) עלה לקושטא וחגג שם את חג הפורים. לאחר שראה שבני העיר קוראים את מגילת אסתר בי"ד ו-ט"ו אדר, הוא פסק לרבני העיר שאין הם זקוקים לקרוא פעמיים את המגילה. חכמתו והשכלתו של ר"ש עמדו לו, והוא התבסס על מקורות היסטוריים שקושטא נבנתה שנים רבות לאחר זמנו של יהושע בן נון, ולכך היא פטורה מקריאת מגילה בט"ו אדר.[2]
[1] מהמילה 'במפה' ניתן להבין על תיכנונו לכתוב את 'חוג הארץ' שבה צייר מפה של ארץ ישראל.
[2]על סיבת הגעתו לתורכיה ביאר בריק שיתכן שרצה לראות את המקומות עליהם כתב ב'חוג הארץ' בעין, אולם גולדהבר נימק זאת בכך שר"ש חפץ לקבל "הסכמות" ו"המלצות" מרבני קושטא שיעזרו לו לקבל כספים מיהודי טבריה, וראה עוד בפרק ז.