From “Rebbe Adam Baal Shem” to the Baal Shem Tov

 

בין עצי היער הסובב את העיירה אוקאפ, מצאה השכינה הקדושה קן לה. תחת אחד השיחים, הרחק כמטחווי קשת מכל שאון והמולה, גידלה את הנער 'ישראל בן אליעזר', אשר לימים האיר את ישראל בתורתו, תורת החסידות.

ברדת עליו הלילה, היה הנער חוזר לעיירה ופונה לבית המדרש, שם היה משרת כ'שמש', עד שאחרון הלומדים עזב את המקום, אז היה מתיישב לאור הנרות, ועוסק בתורת ה'.

גרסאות רבות נאמרו על דרך גדילתו של רבינו הבעל-שם-טוב[1], ועל תורתו שלמד באותם לילות, אפופי רז. זקן תלמידיו – רבי יעקב יוסף הכהן מפולנאה[2], כותב בספרו 'תולדות יעקב יוסף'[3] (פרשת בלק), שרבו של רבו היה הנביא אחיה השילוני, שנתגלה אליו.

מלבד זאת, ב'שבחי הבעש"ט'[4], מסופר בשם בנו של בעל ה'תולדות', רבי אברהם שמשון הכהן מראשקוב[5], כי רזי התורה הגיעו לידי הבעש"ט, באמצעות כתבים עלומים שנתגלו למקובל אלוקי בשם 'רבי אדם בעל שם', בתוך מערה בה התבודד.

מסורת נוספת לסיפור, המובאת ב'כתבי ר"י שו"ב'[6], מתייחסת תחילה למקור הסיפור כ'מעשה של ר' אדם בעל שם שהובא בשבחי בע"ש', אמנם מוסיפה ואף משנה במקצת, בשם 'בנו של ר' יהודא לייב מטבריה, והוא שמע בצפת, כמדומני שאמרו שזה סיפר רבי נחום שטיפענעשט', כשכוונתו לצדיק רבי מנחם נחום משטעפינעשט[7].

בשורות הבאות ננסה לחקות אחר המסורות בדבר הקשר שבין רבי אדם בעל שם לבין הבעל-שם-טוב, וגלגולם של הכתבים העלומים.

 

א. דמותו של רבי אדם בעל שם

בעוד בעל 'שבחי הבעש"ט' מספר על דמותו של רבי אדם בעל שם כ'צדיק מפורסם', התקשו יודעי העתים לדעת מיהו האיש, אשר דמותו אפופה ערפילי אגדה, והשערות שונות נאמרו בו. אמנם מצויים סיפורי נפלאות קדומים אודות 'רבי אדם בעל שם', תלמידו של 'רבי יואל בעל שם' הנודע, אולם דווקא מתוכנם של הסיפורים הללו אנו למדים כי הלה חי מאה שנה קודם להבעש"ט.

ואמנם, ב'כתבי ר"י שו"ב'[8], וכן ב'ספר היחס מטשערנאביל ורוזין'[9] מסופר, כי שמו האמיתי של רבי אדם היה 'רבי נחום שוסטאק', שכונה 'רבי נחום גאון' והיה מפורסם בימים ההם לאחד מצדיקי הדור. לרבי נחום היו שלושה בנים: רבי אריה לייב הבכור שהוא זה שנשלח להביא את הכתבים אל רבינו ולמד עמו בחברותא; רבי צבי אביו של רבי מנחם נחום המגיד מטשערנאביל – בעל 'מאור עינים'[10]; ורבי נחום שוסטאק שנולד לאחר פטירת אביו ונקרא על שמו, והוא שגידל את המגיד מטשערנאביל.

מסורת זו משתלבת כפתור ופרח עם מאמרו של רבי ישראל מרוזין, כי "מאדם הראשון ועד רבי אדם בעל שם לא היה מי שיהיה ראוי לכנותו כן, כי אין זה אלא כינוי על היותו אדם השלם", וכן הוא ב'כתבי ר"י שו"ב', ש"אדם" אינו שמו אלא כינוי של חיבה על כי השלים את תפקידו בעולם.

 

ב. רבי אדם בעל שם והכתבים

במסורת המובאת ב'כתבי ר"י שו"ב' מסופר כיצד הגיעו הכתבים הללו לרבי אדם ש"מנעוריו היה עילוי ושוקד בתורה מאוד ונעשה חתן לגביר אחד'. אמנם הוא חלה ב'מכת ראתן שרץ במוחו" ר"ל, ונפל עולו על צווארי חותנו, עד שהתייאש ממנו ושלחו מביתו. הוא הפך לנווד שהלך ממקום למקום "ובראותו כי הלחם מחזיק בצמצום וקרוב שייצא נפשו, בכה מאוד, וראה מערה אחת, ורצה לירד שם, וראה זקן אחד עומד שם אצלו", הזקן הבטיח לו רפואה בתנאי שירד למערה, יטול משם ספר המונח על שולחן ויתנהו לו, משהסכים לכך רבי אדם מיד "הרגיש ברפואתו", ואולם משנכנס למערה וראה את הספר, החליט לעיין בו, "ופתחו ומצאו כתוב לפניו שזהו הספר של אדם הראשון, והוא שייך אליו (לרבי אדם עצמו), והוא יהיה מוכה בראתן, וזקן אחד ירפאהו ויבקשה להושיט לו הספר, ולמען השם יזהר שלא יתנהו, כי הוא הס"מ בעצמו". משראה כך המתין רבי אדם במערה עד שנסתלק אותו זקן, וכך הגיעו אליו הכתבים.

דברים אלו יכולים הם להשתלב עם מה שכתב בשבחי הבעש"ט בשם רבי יהודא לייב המוכיח מפולנאה[11], איש אמונו של הבעש"ט, כי "אלו הכתבים נגלו פעם חמישית [במשך כל הדורות] להבעש"ט, ואמר, שהיו הכתבים ביד אברהם אבינו ע"ה וביד יהושע בן נון, והשאר לא ידעתי".

ושם בשבחי הבעש"ט מסופר גם ההמשך, כיצד עברו אותם כתבים מידי רבי אדם בעל שם לידי הבעש"ט.

לפני פטירתו מן העולם, ביקש רבי אדם על-ידי שאלת חלום, שיגלו לו מן השמים למי למסור את הכתבים, והשיבוהו שעליו למסור אותם לידי נער בן ארבעה-עשר בשם 'ישראל בן אליעזר' מהעיירה אוקאפ. אז ציווה על בנו, לחפש את העיירה, ולהביא את הכתבים אל הנער "כי המה שייכים לשורש נשמתו". רבי אדם הוסיף ואמר לבנו, כי למרות שהוא עצמו אינו ראוי ללמוד בהם, יוכל לבקש מהנער שיגלה לו את תוכנם.

לאחר הסתלקותו של רבי אדם, מיהר בנו לקיים את צוואתו, ויצא לחפש את העיירה, יגע ומצא, והחל לחפש בה את הנער. גם לאחר שהחיפושים ארכו לא אמר נואש, והחליט להשתקע בעיירה עד שימצאנו. הליכותיו מצאו חן בעיני יהודי אוקאפ, ואחד מנגידיה לקחו לחתן עבור בתו. כך נשאר לדור במקום, ולהמשיך בחיפושיו. לאחר שהבין כי אין עוד נער בשם ישראל מלבד אותו יתום, שמש בית המדרש, גמר אומר לעקוב אחריו, למרות שלא פילל שאל הנער הזה התכוון אביו.

הוא ביקש מחותנו הנגיד שיתקין עבורו מחיצה קטנה בפינת היכל בית המדרש, ונימוקו עמו, שיוכל ללמוד שם בהתבודדות, וכך ביקש לשים עין פקוחה על הנער. חותנו לא אחר לעשות רצונו, ואף שילם לנער, שמש בית המדרש, שישרת את חתנו השוקד על התורה. כך יכול היה האברך להתחקות אחר הנער, ולשום לבו לדרכיו המופלאות.

באחד הלילות, כשכבר כבו הנרות, עשה האברך את עצמו כישן, וצפה בנער הממשיך לעסוק בתורה ובעבודת ה'. הוא עקב אחריו לילה נוסף, עד שבלילה השלישי נטל כמה דפים מתוך תכריך הכתבים, הניחם בשקט על שולחנו של הנער, ומיד שב למקומו, להתדמות כישן.

בשעה שהנער ישראל מצא ועיין בדפים שלפניו, ניכר היה כי נרגש ונסער הוא למראה הדברים, ולאחר עיון רב הצניעם היטב בכיסו. לאור כן, חזר בנו של רבי אדם להניח דפים נוספים בליל הרביעי, עד שהבין שזהו הנער עליו דיבר אביו, ואז בא ומסר לו את תכריך הכתבים כולו, וכהצעת אביו ביקש הימנו, שיואיל ללמדו את סודות החכמה הצפונים בהם. הנער ישראל נעתר לו, לאחר שהלה קיבל את תנאיו, שלא ייוודע הדבר לאיש, ושימשיך לקבל את שירותו כאילו לא היה. השניים חברו יחדיו ללימוד בחברותא, אי שם ביער, והנער גילה באזני חברו את הסודות העמוקים והטמירים.

חברותא זו, לא ארכו לה הימים, והיא הסתיימה עקב אסון ר"ל, לאחר שהתעסקו בקבלה מעשית והאברך נפטר בפתע פתאום והשיב את נשמתו הטהורה ליוצרה, כמסופר שם בארוכה.

 

ג. גלגולם של הכתבים

כל המסורות משולבות יחדיו אשה אל אחותה, עד לשינויי הגרסאות באשר לגורלם של הכתבים, שבזה נחלקו, וכדלהלן:

מסורת שבחי הבעש"ט

על פי גרסת ה'שבחי הבעש"ט', משתמו ימי לימודם, באסון נורא שכזה, גנז הבעש"ט את הכתבים בתוך אבן מאבני ההר הסמוך לאוקאפ "כי השביע את האבן ונפתחה האבן, והניח בתוכה הכתבים הנ"ל ושוב נסגרה, והושיב שם שומר אחד". ובשם רבי גדליה מליניץ – בעל 'תשואות חן'[12], מביא שכן אמר רבי יהודא לייב - המוכיח מפולנאה, לעת זקנותו: "יש לי הכח ליקח הכתבים משם, כי ידעתי מקומם, אבל מפני שהבעש"ט סגר אותם, איני רוצה ליקח אותם".

מסורת כתבי ר"י שו"ב

אולם, במסורת 'כתבי ר"י שו"ב' שכאמור מובאת בשם רבי מנחם נחום משטעפינעשט – נכדו של רבי מנחם נחום - המגיד מטשערנאביל, נאמרה גרסה אחרת להמשך המעשה. לפיה נותרו הכתבים בגנזי רבינו הבעש"ט, והם עברו לאחר הסתלקותו לידי תלמידו המגיד מטשערנאביל – הצעיר שבחבורה, וכך נאמר שם: "המעשה של רבי אדם בעל שם שהובא בשבחי בע"ש, שבא לידו הכתבים, ואחר כך באו לידי רבי נחום [מטשערנאביל] מחמת כי הוא היה הצעיר בחבריא מהבעש"ט המוציא והמביא, ומשם לידי בניו". ואז מביא את הסיפור הנ"ל, כיצד הגיעו הכתבים לידי רבי אדם, ומסיים "ואחר כך נתהווה המעשה מבנו של ר' אדם כמ"ש בשבחי הבע"ש, ואחר כך בא הספר להמגיד [מטשערנאביל] והם מוסרים אותו לבניהם למי שראויים"[13].

 

ד. מסורת חב"ד

ברם, בכתבי האדמו"ר רבי יוסף יצחק מחב"ד ליובאוויטש[14], מצויה מסורת אחרת לקשר ששרר בין הבעש"ט לבין רבי אדם שמוזכר בה כראש חבורת הצדיקים הנסתרים שבדורו, אליהם הצטרף הבעש"ט מעודו רך בשנים. מסורת שאמנם אינה מזכירה שום כתבים, אך אינה בהכרח סותרת את קיומם.

על פי אותה מסורת, התוודע הבעש"ט לחבורת הצדיקים הנסתרים, בעודו ילד כבן חמש שנים בלבד. באחד הימים בהיות הבוקר, לאחר שהתפלל כותיקין עם הנץ החמה, ויצא בדרכו ליער, כמנהגו מימים ימימה, לפתע קלטו אזניו קול תפילה נעימה והוא נמשך כבחבלי קסם אחר הקול. אי-שם בעבי היער, נגלה לפניו דמות מסתורית של יהודי עטוף בטלית ועטור בתפילין, העומד ומתפלל בלהט ובכיסופים.

הילד הסתתר בין האילנות והשביע נפשו בשקיקה לקול התפילה הערבה, שמעולם לא שמע כמותה, והבין שלפניו אחד מל"ו הצדיקים הנסתרים שעליהם העולם עומד. משסיים הלה את תפילתו, ארז את חפציו ויצא לדרכו, הבחין בין האילנות את הילד. "האם אינך מפחד?" – הביע את תמיהתו. השיב לו הנער, כי אוהב הוא להתבודד ביער "בו אין אנשים שרובם גאוה ושקרנים", וכן סיפר לו על הבטחתו הנאמנה של אביו כי "לא יירא משום אדם", ומאז אין בלבו שום פחד זולת מה' אלוקיו, אביו שבשמים. היהודי הפלאי הוסיף לשאול את הנער לשם אביו, וכששמע את תשובתו כי שם אביו אליעזר, אורו עיניו, והוא גילה לו כי הוטל עליו מן השמים לחפש אחריו, כי עליו לחנכו לתורה ולעבודת ה', מיד הוציא משקו מסכת פסחים ולמד עם הילד.

מאז נלווה הילד ישראל אל היהודי הפלאי, ויחד אתו עבר בעשרות עיירות וכפרים, אם כי לא ידע את שמו. כך נמשכו הדברים כשלש שנים, הילד גדל ויהי לנער ואז יצא מתחת פיקוחו של אותו יהודי פלאי והועבר להדרכתו של צדיק נסתר נוסף. היה זה כאשר שהו בכפר קטן אחד. היהודי הפלאי סיפר לנער, כי לא הרחק מכאן, בבקתה בודדת, השוכנת במרחק מה מהבית האחרון של הכפר, מתגורר יהודי ירא שמים ולמדן ושמו רבי מאיר, צדיק נסתר וגאון מופלג בתורה, והציע לו להישאר בביתו לתקופה מסוימת. הנער נפרד מהיהודי הפלאי והתקבל על ידי רבי מאיר שהזמינו להשתכן במעון קדשו.

מדי יום, בבוקר בבוקר, היו השניים, רבי מאיר והבעש"ט, יוצאים לתפילה בבית הכנסת אשר בעיירה הסמוכה, ובשובם היו ממשיכים בלימודיהם בשקידה מופלאה. יהודי העיירה הכירו את רבי מאיר כבעל מלאכה פשוט מאד, איש לא העלה על דעתו, שהלה נמנה על הצדיקים הנסתרים.

בביתו של רבי מאיר, נוצר הקשר בין הבעש"ט לבין עדת הצדיקים הנסתרים, בהנהגתו של רבי אדם בעל שם, ובעודנו עלם צעיר נתקבל כאחד מבני החבורה, וזכה עמהם לגילויי אליהו הנביא. על הנער שהצטרף לחבורה הוטלו שליחויות מסוימות לישובים שונים, והודות למידת האומץ וחוסר הפחד שהיו מושרשים בו, מילא אותן בנאמנות ובהצלחה רבה.

עד כאן מתוך המסורת המצויה בכתבי חב"ד, והשונה מהמסופר ב'שבחי הבעש"ט' ובשאר כתבי התולדות המצויים. אולם הצד השווה שבהם, שזכה רבינו לקבל תורה מפי מורים נסתרים ועלומים, ודרכם קיבל סיוע ממרום בדרך להוציא מן הכח אל הפועל את שליחותו בעולם.

 

 

[1]רבי ישראל בן אליעזר, שכונה בחיבת קודש 'בעל-שם-טוב', אביה ומחוללה של תנועת החסידות; נולד בין השנים ת"ן - ת"ס (1690-1700), ונפטר ב-ו' סיון חג השבועות תק"ך (21 במאי 1760) בעיר מגוריו ומוקד השפעתו – מעזיבוז שבפודוליה. 

[2]רבי יעקב יוסף הכהן רבה של פולנאה, זקן תלמידי הבעש"ט, והראשון שחיבר ספרים בחסידות (תולדות יעקב יוסף, צפנת פענח, בן פורת יוסף, כתונת פסים); נולד בשנת תנ"ה, 1695, נפטר בכ"ד תשרי תקמ"ב 1781.

[3]יצא לאור בדפוס ראשון בשנת 1780.

[4]הספר הראשון והמקורי ביותר לתולדות הבעש"ט. חובר על ידי רבי דוב בער מליניץ, חתנו של רבי אלכסנדר שוחט – סופרו ואיש אמונו של הבעש"ט. רבי דוב בער היה מאסף סיפורים ועובדות מפי תלמידיו ומקורביו של הבעש"ט, והעלה אותם עלי כתב. הספר יצא לאור לראשונה בשנת תקע"ה, בקאפוסט ובבארדיטשוב, ומאז יצא לאור במהדורות שונות. סיפור זה – אודות רבי אדם בעל שם והכתבים העלומים מופיע בדפוס בארדיטשוב בדף א' ע"ב, ובמהדורת רובינשטיין (תשס"ה) אות ג', עמ' 41.

[5]חיבר את 'סידור הבעש"ט – כוונות האריז"ל', נפטר ח"י אלול תקנ"ט.

[6]מראשוני ספרי סיפורי חסידים על הדורות הראשונים של החסידות. נלקט על ידי רבי חיים יוסף אריה פרגר (המכונע יאשע), חסיד סלונים, ששימש שו"ב בבריסק, ומחבר הספר "מנחת יוסף". הספר חובר בבריסק בשנת תרמ"ח; רבי יאשע נפטר בטבריה בשנת תרע"ב. הסיפור מופיע שם משום מה בערכו של הרה"ק רבי זושא מאניפולי, אות כח; עמוד קי"א.

[7]בנו הרביעי של רבי ישראל מרוזין, ונכדו של רבי מנחם נחום מטשערנאביל, שהמשך המסורת לסיפור קשורה אליו. נולד בשנת תקפ"ג 1823, ונפטר בי"ד כסלו תרכ"ט 1868.

[8]שם

[9]חובר ע"י הגה"צ רבי אהרן דוד טברסקי – אבד"ק נארשקוב, י"ל בלובלין תרצ"ב. הסיפור מופיע שם בדף א' ע"ב (עמוד 2), בהערות 'בית מנחם' אות ז.

[10]צעיר תלמידי הבעש"ט, ראש שושלת צדיקי בית טשערנאביל, ומחבר הספר 'מאור עינים' מספרי היסוד בתורת החסידות; נולד בשנת ה'ת"ץ ונפטר בי"א חשון תקנ"ח.

[11]רבי יהודה אריה לייב גלינער ב"ר יחיאל מיכל המכונה 'המוכיח מפולנאה', מראשוני תלמידיו של הבעש"ט, ושלוחו להפצת תורת החסידות. נפטר כ"א טבת תק"ל, 1769.

[12]רבי גדליה רבינוביץ מליניץ, תלמיד תלמידיו של הבעש"ט, נפטר כ"ט כסלו תקס"ד. בעל 'שבחי הבעש"ט' שהיה תושב ליניץ מביא רבות משמו, ומנהו 'הרב דקהילתנו'.

[13]חוקר החסידות גרשם שלום מבקש להוכיח כי המדובר בספר 'הצורף', שמיוחס לרבי העשיל צורף שהיה חשוד בשיוכו לכת השבתאות, ואשר לכן כל הסיפור עטוי ערפילי גרסאות. אמנם לא נתייחס כאן לדברים שאינם מעוגנים, מה גם ששאר חוקרי החסידות הכחישו את הדבר מכל וכל.

[14]ספר הזכרונות (ח"ב) לרבי יוסף יצחק האדמו"ר השישי בשושלת חב"ד ליובאוויטש, נולד י"ב תמוז תר"ם (1880), בתקופת השואה היגר מרוסיה לארה"ב, נפטר ביום י' שבט תש"י (1950).