תהלוכות של שמחה מקובלות היו בעולם האירופי (בתחילה - באיטליה ומשם למזרח אירופה ואירופה כולה), כחיקוי לקרנבלים הרומיים העתיקים. צורת שמחה זו חדרה אל החברה היהודית, ואנו מוצאים את הקהילה היהודית בפראג חוגגת בשלש תהלוכות שמחה שכאלה במהלך המאות הי"ז - י"ח.
הקרנבל הונציאני, על מחזותיו, על דמויותיו ועל האוירה הצבעונית שבו, חדר לתוך המרחב היהודי בצורות שונות. אחת מן הצורות האלה, הן חגיגות חג הפורים - חג של "ונהפוך הוא" - שהתאים לשמש ככלי לקליטת אותה תרבות של התפרקות הממסד החברתי והיפוך הסדרים והמעמדות. הבלוג עוסק בשאלת היתר ההתחפשות ומחלוקות התנאים בהקשרה.
נוסח התפילה לא זכה למסירה מקובלת יחידנית, מדויקת ומדוקדקת, מה שהביא בהכרח לעצמאות רבה יחסית בהתפצלות המסורת בין עדה לעדה, ובהבדלי הנוסח בין סידור למשנהו.
נוסח התפילה במשנתו של בעל ה'אשל אברהם' מבוטשאטש: עמדתו העקרונית בדבר הוספות על הנוסח, וצורת ההפעלה שלה.
ביום ראשון, כ"ה לחודש תשרי, נערך במרכז זלמן שזר שבירושלים כנס לציון מאה וחמישים שנה לפטירתו של אחת הדמויות הבולטות בין משכילי גליציה, שלמה יהודה רפפורט (=שי"ר), הידוע גם
בין המשכילים התורניים הרבים שהיו פזורים בערי גליציה, התייחדה קבוצה של שלושה אברכים צעירים, בני העיר לבוב, שהתארגנו לפעילות ספר
בחמישים שנותיו, הספיק רבי צבי הירש חיות זצ"ל רבה של ז'ולקייב לכתוב שורה ארוכה של חיבורים תורניים, ולהדפיס את רובם.