טרם שנעסוק בעלייתו של ר"ש מחלמא לארץ ישראל, נקדים שבעבר היה פולמוס בין החוקרים בנוגע לעלייתו וחזרתו לחו"ל של ר"ש מחלמא.
המקור היחידי לעלייתו, הוא מכתב מפורסם שכתב רבי מנחם מנדל מוויטבסק אל חסידיו שבגליציה, בו מסופר על 'הרב מלבוב' שעלה לטבריה מטורקיה, והביא המלצות על גדלותו ועל כך שיקבל דירה לפי כבודו, ולבסוף רמ"מ מוויטבסק מתקיפו באופן חריף, ושמח על כך שהרב מלבוב גורש מארץ ישראל.
וכך אגרת רמ"מ מוויטבסק: "הרב מלבוב הביא מקושטא המלצה לטבריה שיקבל דירה לפי כבודו, 'מפני שהוא למדן גדול בעיני הבריות'.... והנה עזרני ה' עד כה שנתגרש מן השמים שלא ע"י פעולת אדם מעה"ק הנ"ל לכפר שפרעם ומשפרעם לעכו ובכל מקום שהלך ניזוק היזק גדול בגוף ובממון. עד שברח מעכו ונתגרש לץ ויצא מדון'.[1]
הראשון שהצליח לזהות ב'רב מלבוב' את ר' שלמה מחלמא, היה רבי חיים גרוס ממונקאטש', שכתב בפירוש שרבי שלמה אכן עלה לארץ ישראל[2].
לעומת זאת, היו שסברו שר"ש כלל לא עלה לארץ ישראל, כדוגמת ר' חיים נתן דמביצר שכתב שר"ש מחלמא נפטר בתורכיה טרם עלותו ארצה[3].
כמו כן, יצחק בן צבי הכיר את האיגרת של רמ"מ מוויטבסק, ולא ידע במי המדובר, וכתב: "אחד ממתנגדיה הכי קיצונים [לחסידות] הידוע בשם 'הרב מלבוב'[4].
כיום המחקר סבור שרבי שלמה מחלמא אכן עלה לארץ ישראל.
[1] "ראשיתן של עליות חסידים", חיה שטימן-כ"ץ, הוצ' יד יצחק בן-צבי, תשמ"ז
[2]ר' חיים גרוס ממונקאטש , הגהותיו 'לשם הגדולים מארץ הגר' פאקש תרע"ד, מע' ספרים, דף ט ע"א.
[3]ר' חיים נתן דמביצר: דמביצר, כלילות יופי, עמוד קמד.
[4] יצח בן צבי: שאר ישוב, ת"א תרפ"ז, עמוד 91 (ובמהדורת תשכ"ט, בעמוד 151).