ר' שלמה מחעלמא, פרק ד: דרכו בלימוד

בספרו 'מרכבת המשנה' על הרמב"ם מיישב ר' שלמה קושיות שהקשו על הרמב"ם, הרוב כנהוג בדרך פלפול, כגון: כאן נקט בשיטת ירושלמי, וכאן בבלי, ולהיפך. בריק מצטט דוגמה חדשנית שאינה מאפיינת את חכמי זמנו: ה'כסף משנה' תמה היאך שינה הרמב"ם מלשון הירושלמי? ומיישב ר"ש שעשה כך הרמב"ם לאור התפתחות הרפואה בזמנו, וכותב כך: "לכן שינה רבינו לשון הירושלמי שבועה שלא אוכל ג' ימים ודקדק לכתוב "או שלא יאכל כלום שבעה ימים", שידוע לרבנו מחכמת הרפואה והטבע שבעת ימים הוי ליה שבועת שוא, ואין מקום לקושית הכסף משנה שלא הרגיש בזה השינוי הזה, וזה ברור".[1]

***

ר"ש שם לעצמו למטרה לענות על השגותיו של הראב"ד על הרמב"ם, וכך הוא כותב: "ואלך בטח אני בתומי, לחפש ממטמונים, ולא אשא פני הראשונים, בכל מקום אשר השיגה ידי, יד כהה, וקחזינא תיוהא שמתי פני כחלמיש ולא אכלם, כמאמר החכם השלם, אהוב סוקרטס ואהוב אפלטון, והאמת אהוב יותר מכולם".[2]

***

בריק סובר שר"ש השתמש ב'מרכבת המשנה' בספרו 'חוג הארץ',[3] על מנת לענות על תמיהות שהקשו על הרמב"ם בעזרת ידיעותיו המדעיות-גיאוגרפיות. כראיה לדבריו הוא מצטט את ר"ש ב'מרכבת המשנה', שמביא ארבע פעמים את ספרו חוג הארץ[4]. על פי בריק "החשיב המחבר את ספרו זה כבעל ערך לבירור דברי הרמב"ם בקביעת ההלכה לעניין תרומות, שהוא קשור בנושא גבולות ארץ ישראל". שתי דוגמאות מצטט בריק, אחת מהם נכונה, והשניה אינה נכונה.

הדוגמה הראשונה היא בהלכות תרומות פ"א ה"ז. כותב בריק: "בד"ה "וראיתי לפרוש המשנה והירושלמי" מסביר הרש"ח את דברי הרמב"ם ולאחר שמביא קטעים מספרו "חוג הארץ"... ובזה הוא דוחה את ההשגות שהשיגו על הרמב"ם בהלכות אלו.."

בריק 1

 

 

 

 

 

ואכן מדברי ר"ש מובן שסמך את דבריו על מפה ישנה, וכך הוא דייק את דברי הרמב"ם. וכך לשונו: "אומנם במפה ישנה מצאתי רקם שם מחוז למערב צוער לדרום הנחל היורד מקדש ברנע לים המלח ושפיר י"ל דהתחלת המחוז הזה נגד ים המלח למזרח א"י וזהו שדקדק רבנו וכתב מרקם שהוא במזרח א"י לאפוקי קדש ברנע וזה ברור". אומנם, זוהי הדוגמה היחידה לכך שר"ש מסתמך על 'חוג הארץ' ועל מפות ישנות ובעזרתה מסייע סייעתא לדברי הרמב"ם.

***

הדוגמה השניה שמביא בריק, לענ"ד איננה נכונה. כותב בריק: "מן הראוי להביא עוד דוגמה להסביר דבריו של הרמב"ם, שהוא מוצא לו סימוכים במדע הגיאוגרפיה והטופוגרפיה של הארץ".

בריק 2

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

קביעתו של בריק על ה"סימוכים במדע הגיאוגרפיה והטופוגרפיה של הארץ" שמביא ר"ש להסביר דבריו של הרמב"ם, הרי אין בהם טעם וריח, וכדי להבין, נתעמק בנושא:

הגמרא (חולין פ' ע"א) מסתפקת מהם עזי דבאלא, האם חיה או מין בהמה? (נפק"מ האם מותר להקריב לקרבן, לגבי איסור אכילת החלב, וכן לגבי כיסוי הדם)

כמה סברות מעלים האמוראים באותו מקום, אולם הדעה האחרונה היא, שעזי דבאלא הם חיה, וכן דעת הרשב"א כמו שהביא המגיד משנה (רמב"ם הלכות מאכלות אסורות פ"א ה"ח). הרמב"ם בעצמו (שם) פוסק שהעיזים הם בהמה.

רש"י (חולין שם) מבאר שעיזי דבאלא הם עזי הלבנון, ו'באלא' פרושו יער. דהיינו שהמילים באלא- לבנון- יער, הן בעלות אותה משמעות. שואל בעל המרכבת המשנה (הלכות מאכלות אסורות, א,ח): והרי בתורה התרגום של 'יער' ושל 'לבנון' שונה; יער מתרגמים: חורשה, ולבנון מתרגמים: לבנון[5], או בית המקדש. היאך, אם כן, רש"י מבאר באלה לבנון ויער אותו המשמעות?!

ולכן מבאר 'מרכבת המשנה' פירוש שונה לרש"י: באלא זה לא שם עצם של יער, אלא כינוי ליער מסוים. והראיה שלו היא מספר' הערוך' (ערך באלא) שמתרגם "פירוש יער ששמו כן". ובסוגרים הוא מוסיף: "ובס' חוג הארץ כתב יד שלי מבואר שיש באלא בארץ ישראל שם הר בחלקו של שמעון על גבול פלישתים ואולי יש יער על זה ההר והעיזים הגדלים שם הם עזי דבאלא".

לפחות בדוגמה הזאת בריק נתן מצג שוא שר"ש סמך על ידיעותיו הגיאוגרפיות בספרו 'חוג הארץ' והביא ממנו ראיה לרמב"ם, תוך כדי שהוא מתפלפל ומאריך ומצטט רמב"ם מבלי להבין כיאות, האמת היא כמו שר"ש כותב מפורש, הוא הסתמך על ספר הערוך הקדמון במחלוקתו על רש"י, ולא על ספרו 'חוג הארץ'.

 

[1] מרכבת המשנה, שבועות, פרק ה הלכה כ. 

[2] הקדמה למרכבת המשנה. וראה בריק שם 10. 

[3] לספרו 'חוג הארץ' נקדיש רשומות בלוג נוספות אי"ה. כאן רק נציין שהוא ספר העוסק בגאוגרפיה של ארץ ישראל וכולל מפה על נחלות השבטים. מפה זו נעתקה מנוסעים נוצרים שעלו לצליינות לארץ ישראל ופרסמו את יומני מסעותיהם.

[4] מהדורת סאלוניקי, הלכות תרומות פ"א ה"ז, הלכות שמיטה ויובל פ"ד הכ"ח, שם, פ"ז ה"ט, הלכות מאכלות אסורות פ"א ה"ח.

[5] דברים א ז, וכן דברים יא כד