ר' שלמה מחעלמא, פרק ב: פרשת הגט מקליווא // ישראל שפירא

אחד הפולמוסים בהם היה ר' שלמה מחעלמא מעורב, הוא פרשת הגט מקלֵיוֶוא. ראשיתה של הפרשה בחתונה תמימה ביום רביעי ח' אלול תקכ"ו ( 1766), וסופה בשבוע וחצי בלבד לאחר מכן, בגט. האירוע המצער ארע לאחר שבשבת ה'שבע-ברכות' החתן לקח את כספי הנדוניה וברח מהעיר, ולאחר שהועלה חשש שהחתן לוקה בטירוף, נערך גט בעיר קלֵויֶוא ללא ידיעת אביו של החתן.

כששמעו רבני מאנהיים על הגט מפי אביו של החתן שזעם שלקחו מבנו את כספי הנדוניה, הם הוציאו פסק דין שהגט בטל ומבוטל.

המחלוקת ההלכתית הציתה סכסוך נרחב בין רבנים ובין קהילות שונות, וחשובי רבני הדור התערבו בה. בתאריך י' טבת שנת תקכ"ח (1768) הגיע הענין לבית דין ד' ארצות וגדולי הרבנים בעת ההיא, כרבי אריה לייב בעל "השאגת אריה", רבי יחזקאל לנדא בעל "הנודע ביהודה" ורבי שלמה מחלם פסקו שהגט כשר והאשה מותר להתחתן. ר"ש הוסיף מכתב לרבני מאנהיים כדי לסיים את המחלוקת בשלום וכתב: "הש"י יטע אהבת האמת בלבינו אנשי מידות, לבל יהא נרגן מפריד אגודות אגודות... הכותב ברפיון ידים, אסקופה הנדרסת ללומדי תורה לשמה... שלמה בהמ"ח מרכבת המשנה".

בית הכנסת בחלם (צילום: יצחק כרמלי)

בית הכנסת הגדול בעיר חלם (צילום: יצחק כרמלי)

רבני מאנהיים בפרנקפורט לא נותרו חייבים, ושרפו את פסק הדין של המתירים בחצר בית הכנסת... הם פרסמו כרוזים מלאים בהשמצות כנגד רבני פולין. ההיסטוריונים שחקרו את הפרשה טוענים שהמחלוקת הייתה יותר חמורה אף מהיעב"ץ במחלוקתו על הגר"י אייבשיץ![1]

במיוחד שפכו רבני פרנקפורט את חמתם על ר"ש. בספר אור הישר (סג ג) מתאר הרב שמעון קופנהגן כתב חריף במיוחד כנגד ר"ש: "נמצא כתב הנ"ל מאיזה רבנים במדינת פולין, בצרוף איזה אנשים, אשר לא ידע שום אדם מה טבעם ומה שיחם. רק אחד מיוחד מהם חתם את עצמו שלמה בהמ"ס מרכבת המשנה... הוא איש מפורסם, לכל מי שהולם על יריד לייפציג ורואה קאנסערטין שפילען, קאן מאן הרב הנ"ל דא באפינדן. גם רגיל תמיד בשחוק שאך צוויבעל", בתרגום חופשי: "כל מי שנולך ליריד בלייפציג יכול למצוא אותו אצל ההצגות הקונצרטים וכמו"כ רגיל במשחקי שחמט". בריק מוסיף שר"ש היה קונה ספרים יקרי ערך לספריה שלו, ולשם כך היה מבקר בירידים. החסידים הפיצו עליו שמועות שמשחק בשח מט עם אשתו[2].

הרב קופנהגן הגיב על הפגיעה ברבנים, וכתב מכתב לאב"ד פפד"א הרב נתן בעמ"ח "כרם שלמה": "ששגו באוולתם והוציאו והקיאו כל מה שבלבם.. ועל רגשת מחרפי וצוררי נגד הגאונים האדירים דמדינת פולין וביחוד נגד כבוד מעלת הגאון המפורסם בעמ"ח מרכבת המשנה נר"ו. על אלה אחריש אתאפק ולא אשיב חורפיהם דבר ומי שמבקש עלבונה של ס"ת הוא יבקש עלבונם.. לך והשתטח מלא קומתך ארצה לפני רבותינו שבגולה.. וגם אתה תענה ותאמר סלחתי".

בריק טוען שרבי יחזקאל לנדא מידידיו הקרובים של ר"ש לא רצה לצער את ר' שלמה,  ולא רצה לחדד את היחסים הרעועים בין רבני פולין לרבני מאנהיים ולא מסר לרבני פולין את שריפת פסקם, ועל כך הוא מעיד: "שלא כתבתי למדינת פולין מאומה ממעשה השריפה ששרפו בפפד"מ את גזירתם, כדי שממני לא יצא שום ריב ומצה". לא ידוע האם ר"ש ידע על הפגיעה בכבודו.

 

[1] שלמה טל, "הגט מקליבה". סיני כרך כד עמוד רל. ספר רבי שלמה חעלמא בעל מרכבת המשנה, ירושלים תשמ"ה, אברהם בריק, עמ' 15.

[2] בריק שם עמוד 16, 40.